התקשרות בין צדדים למטרת הכשרה במסגרת תכנית לימודים בלא ביצוע עבודה עצמאית אינה יוצרת יחסי עובד-מעביד

הילה פורת, עו"ד

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי במקרה שמטרת ההתקשרות ביןv צדדים לא הייתה לשם יצירת יחסי עובד-מעביד, אלא לשם הכשרה מעשית שהינה חלק מתוכנית הלימודים, הכשרה זו אינה בגדר "עבודה" המזכה בשכר.

ס"ע 8528-01-09, 11118-11-09, 11311-11-09 סאמר מח'ול ואח' נ' מכון לב הגליל לרפואה בע"מ, ניתן ביום 10.7.2011, ע"י מותב בהרכב כב' השופטת ע' ורבנר ונציגי הציבור הגב' שמש ומר ממן.

עובדות

מר סאמר מח'ול, הגב' מגדלין קסיס והגב' נדרה בלוט (להלן ביחד – התובעים), למדו במכללה הטכנולוגית נשר (להלן – המכללה) את מקצוע הטכנולוג הרפואי.

המכללה מחזיקה ומנהלת מכון למתן שירותים רפואיים, מכון לב הגליל לרפואה בע"מ (להלן – המכון), המעניק שירותי בדיקות רפואיות בהתאם לדרישות קופות החולים.

סטודנטים אשר למדו את מקצוע הטכנולוג הרפואי נדרשו ללמוד במשך שנתיים לימודים עיוניים במכללה עצמה, ובהמשך נדרשו לסיים בהצלחה הכשרה מקצועית באחד מבתי החולים או המכונים הפרטיים העוסקים בתחום. כמו כן, נדרשו הסטודנטים להגיש פרויקט גמר כתנאי לקבלת תואר הנדסאי. סטודנט המבקש לקבל תעודת טכנולוג רפואי, המעניקה לו הסמכה לביצוע בדיקות בחולים, נדרש לסיים בהצלחה הכשרה מעשית. בלא תעודה זו לא ניתן לעבוד כטכנולוג רפואי בבתי חולים ובמוסדות רפואיים.

התובעים ביצעו הכשרה מעשית במכון, במהלכה לא קיבלו תשלום חודשי כלשהו מהמכון ו/או מהמכללה.

התובעים עתרו בתביעתם לקביעה כי התקיימו בין כל אחד מהם לבין המכון יחסי עובד ומעביד, וכפועל יוצא מכך כי הם זכאים לשכר עבודה ולזכויות נוספות הנובעות מתקופת עבודתם הנטענת וסיומה.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה פסק

תנאי בסיסי והכרחי לקיומם של יחסי עובד-מעביד, הינו שהמטרה העיקרית של ההתקשרות תהא ביצוע העבודה. יש לעבור בשעריו של מבחן ההתקשרות, שמהותו בחינת השאלה האם קיימת התקשרות ליצירת יחסים משפטיים, שמטרתה העיקרית הסדרת העברת שירותי העבודה בתמורה, בטרם בוחנים קיומם של מבחנים אחרים, כגון מבחן ההשתלבות. אם התשובה למבחן המקדמי הינה שלילית, אין מקום להגיע למבחן ההשתלבות.

יש לבחון האם מטרת ההתקשרות בין הצדדים וההכשרה הינה יצירת יחסי עובד ומעביד; האם אופייה של ההכשרה הינו כשל הכשרה המועברת במוסד הכשרה לימודי או הכשרה במסגרת יחסי עובד מעביד; מהו משך ההכשרה, היקף השעות והאם מתאפשר למתמחים לעבוד במקביל להכשרה; האם מפיק המעסיק רווח מההכשרה; מה הייתה כוונת הצדדים אשר עמדה בבסיס ההכשרה.

יש לבחון האם התובעים ביצעו עבודה המזכה אותם בשכר, או האם תקופת ההכשרה הייתה למעשה תקופת התלמדות והתנסות בלא ביצוע עבודה עצמאית.

בענייננו, ההתקשרות בין הצדדים נועדה להכשיר את התובעים וללמדם. ההתקשרות בין הצדדים הינה כתוצאה מהתחייבות המכללה בה למדו הנ"ל את לימודיהם העיוניים, לדאוג אף להכשרתם המעשית. על מנת להכשירם, כמו גם את יתר הסטודנטים, באופן מעשי, דאגה המכללה לשיבוצם במקומות שונים, בהם יוכלו ללמוד את אופן הפעלת המכשור הרפואי לצורך ביצוע בדיקות. המכון לא בחר את התובעים או מי מהם, לא ראיין אותם, לא העדיף את קבלתם על פני קבלת מועמדים אחרים, אלא קיבל אותם כנתון מהמכללה בה למדו.

ישנה משמעות להבדל באשר לאופן התחלתה של ההכשרה, בלא שלמכון יש אינטרס כלשהו בזהות הסטודנט, בניגוד לאופן קבלת מתמחה לביצוע התמחות בתחום עריכת הדין, ראיית חשבון וכד'. בענייננו, המטרה הייתה לימודים מעשיים, גם לצורך הגשת עבודת הגמר; המטרה לא הייתה עבודתם של התובעים.

בענייננו ההכשרה המעשית הייתה חלק מתוכנית הלימודים ובטרם הסתיימה לא קיבלו הסטודנטים תעודת הנדסאי או תעודת טכנולוג רפואי.

התובעים לא הוכיחו שביצעו עבודה עצמאית להבדיל מתרגול בנוכחות הטכנולוגיים הרפואיים המוסמכים ו/או בנוכחות הרופאים. התנסות זו אינה בגדר 'עבודה' המזכה בשכר.

בנוסף, לא היה פיקוח על שעות נוכחותם של הסטודנטים, אולם היה פיקוח צמוד של הטכנולוגים הרפואיים על העבודה שביצעו, ולמעשה, הם לא ביצעו בדיקות באופן עצמאי ולבד. עוד עולה כי התובעים לא נדרשו לדווח על נוכחות או על היעדרות, תוך פירוט נימוקי ההיעדרות, כפי שמצופה מעובד לעשות.

היעדרותם של הסטודנטים, לרבות התובעים, לא הצריכה גיוס ממלא מקום על מנת לבצע עבודה כלשהי במקומם, שכן, ממילא, המכון לא בנה את תכנית העבודה וביצוע הבדיקות במכון על התובעים.

כמו כן, המכון לא הפיק רווח של ממש מתקופת הכשרתם של התובעים, והדרכתם והפיקוח עליהם על ידי הצוות המקצועי אף דרשו מאמץ והשקעת זמן.

אשר על כן, כאשר במצטבר מטרת ההתקשרות לא הייתה יצירת יחסי עובד-מעביד, המדובר היה בהכשרה מעשית שהינה חלק מתוכנית הלימודים, ואשר כפועל יוצא ממנה, היו הסטודנטים אף אמורים להגיש את פרויקט הגמר, כאשר התובעים לא הוכיחו עבודה בימים ובשעות סדירות, ומנגד, הוכח כי לא היה פיקוח ורישום מדויק של שעות הגעתם למכון, וכאשר לאלה מצטבר הנתון, כי התובעים לא ביצעו בדיקות באופן עצמאי, אלא, בעיקרו של דבר, התנסו בביצוע הבדיקות בפיקוח אחרים – אין המדובר ביחסי עובד מעביד ובעבודה המזכה בשכר.

סוף דבר – התביעה נדחתה. כל אחד מהתובעים ישלם למכון הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

* המאמר לקוח מתוך המהדורה החדשה של הספר דיני עבודה המדריך המלא (הילה פורת, עו"ד), אשר יצא לאור בסוף חודש דצמבר 2012. המהדורה החדשה כוללת התייחסות מפורטת לחידושים בתחום דיני העבודה (כולל החוק החדש להגברת האכיפה). הספר ערוך לפי נושאים (כולל תוכן עניינים מפורט) ומהווה כלי עבודה מעשי ומקצועי לעוסקים בתחום דיני העבודה והשכר. עו"ד הילה פורת, מנהלת ובעלת משרד עורכי דין הילה פורת ושות' המתמחה במתן שירותים משפטיים מגוונים למעסיקים בתחום דיני העבודה, מנהלת הפורטל "עולם העבודה" ומחברת הספרים : "דיני עבודה – המדריך המלא" ו-"חוזים והסכמים בדיני עבודה".