לא כל "מוסד ציבורי" זכאי לאישור "תרומות"

רמי אריה , עו"ד ורו"ח

ביום 23.08.2012 קבע בית המשפט העליון בבג"ץ 10893/08 עמותה לויפאסנה בישראל נגד שר האוצר, כי קיים הבדל בין יישום ההגדרות שבסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה בהקשר של מישור מס הכנסה לבין יישומן בהקשר של מישור התרומות, אשר מתבטא בדרישות הנוספות הכלולות בסעיף 46(א) לפקודה, כדלקמן:

1. מדובר בעתירה שעניינה בקשת העותרת, כי שר האוצר יכיר בה כ-"מוסד ציבורי" לפי סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה , התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), לצורך סעיף 46(א) לפקודה, שלפיו התורמים לעמותה יוכלו להזדכות על חלק מחוב המס שלהם בגין תרומתם.
2. העותרת הינה עמותה רשומה שמטרתה העיקרית היא העמקת השימוש בטכניקת הויפאסנה שמטרתה על פי השקפתם של הדוגלים בה, להביא לשיפור המודעות העצמית וההתנהגות המוסרית של המשתמשים בה. העותרת הפעילה גם מספר קורסי לימוד של טכניקת הויפאסנה לאסירים בכלא חרמון, בשיתוף עם שירות בתי הסוהר. כמו כן, אין חולק כי העותרת פועלת כמוסד ללא כוונת רווח.
3. לאחר שימוע החליטה רשות המיסים לדחות את בקשת העותרת, להיות מוכרת לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה בעניין הזיכוי בגין תרומות שייתרמו לה.
4. העותרת טענה כי עצם העובדה שהיא נהנתה במשך שנים מפטור ממס הכנסה, המוגדר בסעיף 9(2) לפקודה, מחייבת את המסקנה כי יש להכיר בה כמוסד ציבורי גם לצורך סעיף 46(א) לפקודה. העותרת טוענת כי יש לראות בפעולותיה כמקיימות את המטרות הסטטוטוריות של: חינוך, סעד ותרבות.
5. עוד טענה העותרת כי יש הפליה במתן אישורים לפי סעיף 46. העותרת צירפה את פרטיהן של שלוש עשרה עמותות אחרות, שאישורן מוכיח, לשיטתה, את טענת ההפליה. לפי טענה זו, רשות המיסים מפלה את המערערת לרעה ביחס לעמותות האחרות, שזכו להכרה כמוסד ציבורי.
6. בג"צ קובע כי קיים הבדל בין יישום ההגדרות שבסעיף 9(2) בהקשר של מישור מס הכנסה לבין יישומן בהקשר של מישור התרומות, אשר מתבטא בדרישות הנוספות הכלולות בסעיף 46(א) לפקודה, לפיהן:

(1) ההכרה במטרות כ"מטרות ציבוריות" תבוצע באופן פוזיטיבי על ידי המשיב, להבדיל מיישום ההגדרות במישור מס הכנסה המבוסס על שומה עצמית וכפוף לבקרה מדגמית בלבד.

(2) קביעת המשיב כפופה לאישור ועדת הכספים של הכנסת.

7. יישום העקרונות שלעיל לגבי העותרת מלמד כי אין לראות במטרותיה משום "חינוך" לעניין סעיפים 9(2) ו-46(א) לפקודה. מטרות העותרת, כפי שהוגדרה בתעודת רישום העמותה שלה, הן "לתמוך בלימוד ובביצוע של טכניקת הויפסנה". שחרור מוחלט, הארה מושלמת ושירוש סבל הן שאיפות שאינן יכולות להיחשב ערכי חינוך בסיסיים בחברה.
8. גם לא התקבלה טענת העותרת, כי מטרתה הינה "סעד" נוכח פעילותה בקרב אסירים ונגמלים מסמים. שכן, פעילות זו מהווה נפח קטן בלבד מפעילות העותרת.
9. לגבי טענת ההפליה, מזכיר בהמ"ש את עניין חוקה לישראל בה קרא להסדיר את אופן המדיניות בנושא. ספק גם אם הקריטריונים שנקבעו בחוזר הנציבות מספר 2/2001 - די בהם כדי להצביע על מדיניות ברורה דיה, שבכוחה לאיין את החשש מפני הפעלה שרירותית, או אף מפלה של הסמכות המסורה לרשות המיסים להמלצה על עמותות לעניין תרומות.
10. בג"צ קובע כי בתוך שנה יגובשו קריטריונים ברורים שיהיה בהם כדי לאיין את החשש מפני הפעלה מפלה של הסמכות מכוח סעיף 46(א)לפקודה. במסגרת זו ראוי כי המשיב יבצע גם בדיקה פנימית, שתפקידה יהיה לבחון אם הגופים המוכרים כיום לצורך סעיף 46(א) לפקודה תואמים את מדיניותו המוצהרת.

על פניו נראה כי כתוצאה מהחלטת בג"צ זו, עלולים גופים ציבוריים רבים למצוא עצמם ללא אישור לעניין תרומות. נזכיר כי רק לאחרונה, ביום 7.8.2012 פורסם ברשומות תיקון 194 לפקודת מס הכנסה הקובע הוראות מעבר בדבר ביטול אישורים ישנים לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה וחידוש אישורים כאלו בעתיד.