דודאי ז"ל הגיש את הערעור על שומת המס שנערכה לו, ונפטר באחד הדיונים בהליכי פשיטת הרגל שננקטו כנגדו במקביל. הערעור נסב על צו שומה לפי מיטב השפיטה לגבי שנת המס 1997. השומה הוצאה ביום 13.3.03. בשומה קבע פקיד השומה, כי למערער היה גידול הון בלתי מוסבר לתקופה מיום 1.1.96 ועד 21.12.99 בסכום של כפל ההכנסה של המאיון העליון לכל שנה. גידול הון זה יוחס כולו לשנת המס האחרונה הפתוחה היא שנת 1997, והוטל עליה מס מוגדל לפי: "חייב ולא ניהל ספרים".

דודאי טען כי היה על פקיד השומה לקבל הצהרתו בדו"ח השנתי הרלבנטי, כי לא היו לו בשנה האמורה הכנסות חייבות מס בישראל, מאחר וכל הכנסתו באותה שנה הופקה בחו"ל.

דודאי טען כי השומה מנופחת ולא סבירה בעליל. לטענתו, בתחילה הוצאה לו שומה על סך 20,000,000 ₪, ולאחריה הוצאה שומה מתוקנת על סך 5,000,000 ₪. שינוי זה מלמד לשיטתו שמדובר מלכתחילה בשומה "ענישתית" בלתי סבירה, שאינה נשענת על שיקולים ראויים.

פקיד השומה טען כי דודאי הוא "סרבן מס סדרתי", אשר במשך שנים התעלם מדרישותיו להגיש הצהרות הון, ואלה הוגשו על ידו רק לאחר שהוצאו הצווים. במצב דברים זה היה בסמכותו של פקיד השומה להוציא לדודאי שומה לפי מיטב שפיטתו, בהתאם לנתונים שעמדו לפניו ושעסקו ברמת חייו של המערער.

דודאי טען כי בשנת 1991 כרתה חברה פנמית שבבעלותו, הסכם עם עיריית בלגרד המעניק לחברה זכויות לנהל פרויקט חניה ברחבי בלגרד, ובמשך השנים הוא הפיק הכנסות "מהותיות" מפעילות החברה. בשנת 1995 הפרה עיריית בלגרד את ההסכם, והחברה הפסיקה את פעילותה. בתצהירו לא טען המערער, כי לא ניהל את העסק (בתקופה בה העסק פעל בבלגרד) מישראל.

מדו"ח הנסיעות לחו"ל עולה, כי בשנת 1997 יצא המערער מהארץ כ-9 פעמים לזמנים קצרים, לכל היותר למספר ימים. מכאן שאין ספק, כי ההכנסה אם הייתה, לא הופקה בשנת 1997 מעבודה שניהולה נעשה ע"י המערער בחו"ל. לפיכך, קבע בהמ"ש כי התוצאה ממצב ראייתי זה היא כי נראה שההכנסה הופקה מעסק שהשליטה בו וניהולו, הופעלו בישראל, ואם כך, מדובר בהכנסה חייבת מס בישראל.

לאחר קביעה זו בדק בהמ"ש את סבירות השומה: ראשית, יש לבדוק אם הונח יסוד לעריכת שומה על-פי מיטב השפיטה. שנית, יש לבחון אם השומה נעשתה כנדרש.

בתקופה הרלבנטית התעלם דודאי מהדרישות להגיש הצהרת הון. בדוחות לשנים 1990-1996 המערער ואשתו לא דיווחו על הכנסה כלשהי, אלא דווח באופן כללי, כי "אין לי הכנסות חייבות במס בישראל".

פקיד השומה טען כי דודאי מנע ממנו לערוך בדיקה שומתית בדרך של בחינת גידול ההון, ובאותה עת הצטברו בידי המשיב נתונים המלמדים על רמת חיים גבוהה ביותר. כך למשל המערער התגורר יחד עם בני משפחתו בוילה במגרש של כ-6 דונם בסביון. עובדות אלו לא נסתרו על ידי דודאי ולכן, בהיעדר דיווחים ובהיעדר ספרי חשבונות, הייתה הצדקה לערוך לו שומה לפי מיטב השפיטה.

כעת עבר בהמ"ש לאופן בו נערכה השומה. בע"א 734/89 פיקנטי תעשיות מזון בע"מ נ. פקיד שומה גוש דן (מסים) הובהר, כי הסמכות לערוך שומה על-פי השפיטה, גם לגבי נישום שלא העמיד לפני פקיד השומה את המידע כנדרש, מוגבלת לכך שלא תעשה בשרירות לב.

בעניין דודאי ההסבר המסודר היחיד שהוצג לגובה השומה היה "כי לנישום היה גידול הון בלתי מוסבר לתקופה מיום 1.1.96 ועד ליום 31.12.99 בסכום של כפל ההכנסה של המאיון העליון לכל שנה. גידול הון זה יוחס לשנה הפתוחה, היא שנת 1997, על פי חייב ולא ניהל ספרים". אלא שתיאור זה, רחוק מלהסביר את השומה, והסבר כזה לא הומצא על ידי פקיד השומה.

המפקחת שערכה את השומה הסבירה כי ההכנסה של המאיון באותה שנה עמדה על 59,000 ₪ ברוטו. ואולם בעת חקירתה הנגדית, בתשובה לשאלה - למה הכפילה את ההכנסה של המאיון העליון בשניים, אמרה: "זה היה יכול להיות פי שניים, זה יכול להיות חצי בחרנו לעשות פי שניים", וכשנאמר לה: "זה שרירותי" השיבה: "כשאין לי נתונים –נכון". המעיין בכלל דבריה אינו מקבל הסבר לחישוב הכולל ולהנחות המבססות אותו. עולה מהדברים לכאורה, כי די בכך שהנישום אינו מספק נתונים כדי להעמיד כל שומה שהיא.

לתחושה המטרידה של היעדר כללים מנחים והפעלת שיקול דעת באופן שאינו מוגדר ומובנה, מתווספת העובדה שהשומה הראשונה שהוצאה למערער עמדה על 20 מיליון ₪, עד אשר תוקנה ל-5 מיליון ₪, מבלי שהובהר מדוע הוכנס שינוי כה משמעותי . בהמ"ש סובר כי לפקיד השומה חובה להסביר את גובה השומה הקונקרטית ואת דרך חישובה. כאשר לא מוצגים עקרונות החישוב לבית המשפט, ואין בידו לבחנם, בהכרח נותרת השומה בעיני בית המשפט שרירותית. ככזו לא עומדת השומה בנדרש גם משומה על-פי מיטב השפיטה.

בנסיבות אלו, ביטל בהמ"ש את השומה וקיבל את הבקשה החלופית של המערער בסיכומים, להורות על החזרת השומה לבדיקה נוספת וקביעת עמדה שקולה ומבוססת לגבי הכנסתו החייבת בשנת המס. בדיעבד היא תישקל כנראה גם לאור העובדה שכנגד עיזבון דודאי ז"ל עומדות תביעות נושים בסך של כ- 143 מיליון ₪.