גם "דמי כניסה" או "פיקדון" חד-פעמי למוסד מקנים זיכוי מס

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

כפי שמצאנו בעניין שרל שבתון (ע"א 8958/07 שרל שבתון נ' פקיד שומה כפר סבא) הרי בית המשפט נותן פרשנות גמישה ורחבה לפטורים ממס או לזיכויי מס שיש להם משמעות סוציאלית. כך נקבע גם לאחרונה בעניין עזריה (עמ"ה 7-09 ניסים עזריה נ' פקיד שומה ירושלים) שניתן ביום 18.6.2012.

סעיף 44 לפקודת מס הכנסה קובע כי יחיד תושב ישראל שהוא או בן זוגו שילמו מס בשנת המס בעד החזקתם במוסד מיוחד של ילד, בן זוג או הורה משותקים לחלוטין, מרותקים למיטה בתמידות, עיוורים או בלתי שפויים בדעתם, וכן בשל החזקת יחד מפגר במוסד מיוחד, יותר לו זיכוי מהמס ששילם, בשיעור של 35% מהתשלומים ששילם העולים על רצפה של שמינית מהכנסתו החייבת ועד תקרה שנקבעה בתקנות.

בעניין עזריה קבע ביהמ"ש המחוזי בירושלים כי זיכוי המס לפי סעיף 44 לפקודה יינתן גם בשל תשלומי "דמי כניסה" או "פיקדון" חד פעמיים לכאורה ששולמו למוסד, זאת בפרשנות שנועדה להקל עם הנישום אשר נאלץ להתמודד עם קשיים מיוחדים הכרוכים באחזקה של בן משפחה במוסד מיוחד מחוץ לבית. לאור תכלית זאת יש מקום לפירוש רחב של המונח החזקה, המצוי בסעיף, או למצער לפירוש בלתי דקדקני. כדלקמן:

1. המערער שילם בשנת המס 2003 סכום של 436,500 ₪ למוסד "כישורית", מוסד לילדים בעלי צרכים מיוחדים (להלן: "דמי הכניסה"), ובהסכמי שומה שהתייחס לתיקו האישי של המערער ולתיק החברה שלו לשנות 2003-2006 , אושר לו זיכוי הסכום האמור בתיק האישי. ברם, כחודש ימים לאחר חתימת ההסכם, ביטל פקיד השומה את הסכם השומה שבתיק האישי. לשיטת פקיד השומה על דמי הכניסה להתפרס על פני 10 שנים, שכן מדובר בהוצאת החזקה הונית.

2. ביהמ"ש קובע כי לעניין ביטול הסכם השומה, מכריעה העובדה שבכל אחד מהסכמי השומה הובהר מפורשות כי יש למשיב זכות לבטלו תוך 90 יום. בעמ"ה 510/07 יאיר גרין נ' פקיד שומה ירושלים (1) לכן, עומדת לפקיד השומה זכות הביטול.

3. אולם, בהמ"ש קובע כי נפלה שגגה בעמדת פקיד השומה בכל הנוגע לפירוש סעיף 44 לפקודה. הגישה שננקטה על ידי פקיד השומה נשענת בעיקרו של דבר על לשון ההסכם עם המוסד. אך המשקל שניתן ללשון מופרז ומתעלם ממהות ההתקשרות ונסיבותיה. כך הגם שסכום "דמי הכניסה" מוצג בהסכם כסכום עבור "דמי פיתוח" הניתן מ-"רצונם החופשי" של הורי הילד, כדי שהכפר ייפתח מבני מגורים וקהילה, עולה מהראיות, כי ללא תשלום זה במלואו לא היה הילד נכנס למוסד. משמע, מדובר בסכום שחובה הייתה לשלמו כדי שהילד יוחזק במוסד.

4. גם בעובדה שבהסכם עם המוסד נקבע, כי אם הפסיקה המשפחה את שהיית התושב בכפר יוחזר לה חלק יחסי של סכום זה, אין כדי לשנות את התמונה. הסיכוי שהילד יוצא מהמוסד מרצונם של הוריה הוא קלוש. מן המפורסמות שקשה למצוא מוסדות מן הסוג הנדון.

5. נכון לומר כי הסיכוי הכולל להוצאת הילד מהמוסד בשל החלטת הוריה, הוא קלוש מלכתחילה. לכן, בהמ"ש סבור כי העובדה שבהסכם נכלל סעיף השבה, אינו מעיד על אפשרות מעשית להשבת חלק מהסכום.

6. ביהמ"ש לא ראה כל סיבה לפרש את סעיף 44 לפקודה, כמתייחס לדמי החזקה שנתיים ושוטפים בלבד. לשון הסעיף אינה קובעת כך, אלא היא מדברת באופן כללי על דמי החזקה. לא פורש בו כלל, כי מדובר בתשלום שוטף, שאינו הוני. הדעת נותנת שתכלית הסעיף להקל עם הנישום אשר נאלץ להתמודד עם קשיים מיוחדים הכרוכים בהחזקה של בן משפחה מחוץ לבית.

7. לאור תכלית זאת, יש מקום לפירוש רחב של המונח החזקה, המצוי בסעיף, או למצער לפירוש בלתי דקדקני. מאחר שאין מחלוקת כי הסכום שולם בשנת 2003, הרי שגם אם הבטיח את שהות הילד במשך זמן לא מוגבל מראש, נכנס הוא לגדר לשונו ותכליתו של סעיף 44 לפקודה.