|
הקטנת מקדמות וקנסות פיגורים לפי הקביעה בחיקוק
רמי אריה, עו"ד רו"ח
ביום 29.5.2012 דן ביהמ"ש השלום בירושלים בת"א 21533-08 לוקי בנייה ופיתוח בע"מ נ' רשות המיסים, אימתי מוצדק כי פקיד השומה יטיל קנסות מקדמות וקנסות פיגורים על נישומים, כדלקמן:
1. לוקי בנייה הגישה תביעה להשבת קנסות שהוטלו עליה, על ידי רשות המיסים, על פי הטענה, שלא כדין. מדובר בקנסות משני סוגים. בקטגוריה אחת מצויים קנסות אשר הוטלו על התובעת בשל הקטנת מקדמות אשר הייתה אמורה להעביר לפקיד השומה בגין שנות המס 1996 ו- 1998. בקטגוריה השנייה, מצויים קנסות פיגורים אשר הטיל פקיד השומה על לוקי בנייה בגין שנות המס 1998 ו-1999.
2. התיישנות- לעניין זה קיימות שתי מחלוקות עיקריות. מחלוקת אחת היא בעלת אופי עקרוני. לטענת רשות המיסים, יש למנות את תקופת ההתיישנות מן המועד בו נדרש תשלום הקנס על ידי הנתבעת. על פי גישת לוקי בנייה, יש למנות את תקופת ההתיישנות מן המועד בו בוצע התשלום בפועל. במחלוקת זו, העדיף ביהמ"ש את עמדת לוקי בנייה. מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד בו נולדה עילת התובענה (חוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, סעיף 6). במקרה זה, עילת התביעה היא השבת כספים אשר על פי הטענה גבתה הנתבעת מן התובעת לא כדין. במהותה, מדובר בתביעה בגין התעשרות שלא כדין. אחד מיסודות התביעה האמורה הוא קבלת טובת הנאה בידי הנתבע. מכך עולה, כי מרוץ ההתיישנות מתחיל עם גביית הקנס בפועל.
3. רוב התשלומים נשוא התביעה נגבו על ידי הנתבעת בטווח זמן של פחות משבע שנים קודם למועד הגשת התביעה (11.12.08). יוצא, כי לגבי מרביתם התביעה לא התיישנה בעת הגשתה.
4. הקטנת מקדמות שלא כדין
4.1. ביום 6.3.96 הקטינה התובעת את המקדמות מסך של 3,044,570 לסך של 2,000,000 ₪, בטענה של ירידה ברווחים. ביום 22.1.98 הגישה התובעת את הדו"ח לשנת 1996. ביום 23.2.98 יצאה לתובעת שומה עצמית לפיה החיוב בהתאם לדו"ח העצמי הוא 2,614,815 ₪. ביום 18.3.98 תוקנה השומה בהתאם לדו"ח וחיוב המס נקבע על סך של 2,603,348 ₪.
4.2. נוכח העובדה, כי המס לשנת 1996 בו נתחייבה התובעת על פי הדו"ח שהגישה, גבוה מסכום המקדמות לאחר שהוקטנו על ידה, הוטל על הנתבעת ביום 23.2.98 קנס בגין הקטנת מקדמות שאינה מוצדקת, בהתאם לסעיף 190(ב)(2) לפקודת מס הכנסה.
4.3. הטלת קנס מכוח סעיף 190(א)(2) לפקודה (שנת המס 1996)- כמפורט לעיל, המס בו התחייבה התובעת לשנת 1996 על פי הדו"ח העצמי שהגישה היה גבוה מסכום המקדמות לאחר שאלה הוקטנו על ידה.
4.4. נוכח כל האמור, ביהמ"ש קבע כי חיובה של התובעת בקנסות היה כדין. משכך, דחה את תביעת הפיצוי של התובעת לעניין זה, לגופה.
5. הקטנת מקדמות שלא כדין- שנת המס 1998 – לפי הפקודה יש לחשב את המקדמות לשנת המס 1998 לפי השומה של שנת המס 1996, לפני עדכון הזיכוי בגין תרומות. יוצא, כי סכום המקדמות שנדרשה התובעת לשלם היה כדין.
6. הטלת קנס מכוח סעיף 190(א)(2) לפקודה (שנת המס 1998)- ביום 5.3.98 ביצע מייצג התובעת באמצעות גישה למערכת הממוחשבת של הנתבעת הקטנת מקדמות בשיעור 1,500,000 ₪. בפועל, סכום המס שהגיע מן התובעת בגין השנה האמורה עמד על כ – 3,600,000 ₪. הקנס הוטל מכוח הוראת סעיף 190(א)(2) לפקודה. נוכח המתואר, הטלת הקנס הייתה כדין. התוצאה היא, כי יש לדחות את תביעת הפיצוי בגין עניין זה.
7. קנסות פיגורים לשנים 1998-1999- הצדדים חלוקים בשאלה מהו המועד אשר בהתייחס אליו ניתן להטיל את קנס הפיגור: האם ממועד התשלום בהמשך לשומה הראשונה (19.2.01) או שמא ממועד השומה הסופית (היינו 45 ימים לאחר 2.6.06).
8. במישור העקרוני, ביהמ"ש קיבל בנקודה זו גישת הנתבעת. נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 2 לחוק המיסים (קנס פיגורים), התשמ"א- 1980 (להלן- חוק קנסות פיגורים), ובסעיף 182 לפקודה. בהתאם לאמור בהוראות אלה, המועד לתשלום מס הינו המועד אשר נקבע בחיקוק להגשת הדו"ח. זאת, בכפוף לכך שהלכה למעשה ניתנת לנישומים אפשרות לשלם את המס תוך 45 ימים ממועד המצאת השומה. במקרה זה, ביום 3.1.01 הוצאה שומה ללא דו"ח. משכך, המס היה אמור להיות משולם לכל המאוחר עד ליום 18.2.01 [1] , ובהתאם לכך מועד תחילתו של קנס הפיגורים בגין שנת 1998 הינו מתאריך 19.2.01 [1] .
9. שנת המס 1999- מהחומר שבפני ביהמ"ש עולה כי התובעת לא הגישה את הדו"ח בגין שנת מס זו במועד, דהיינו עד לתאריך 31.5.00. ביום 19.12.00 הוצאה לתובעת שומה בהיעדר דו"ח. יצויין, כי בא כוח הנתבעת, הודיע כי הנתבעת פועלת להחזרת קנס הפיגור שנגבה בשל איחור זה.
10. התביעה מתקבלת חלקית. רשות המיסים תשלם לתובעת סך של 100,475 ₪. סכום זה כולל הפרשי הצמדה ורבית, על פי המפורט לעיל, עד ליום פסק הדין.
|