ההכרה בהפרשי הצמדה וריבית על חוב ניכויים כהוצאה מוכרת
רמי אריה, עו"ד ורו"ח
בהתאם לחוזר מס הכנסה מספר 5/99 - משפטית, העוסק בהכרה בהוצאות הפרשי הצמדה וריבית על חוב ניכויים כהוצאה מוכרת, בהתבסס על פס"ד "הד הקריות" , נקבע כדלקמן:
א. הפרשי הצמדה וריבית על מס במקור שנוכה מעובדים ומתשלומים החייבים במס במקור ולא הועבר בזמן (עד ה - 15 לחודש העוקב) למס הכנסה - לא יוכרו כהוצאה מוכרת.
ב. באם לא נוכה המס במקור ולא הועבר תשלום לפקיד השומה, ונתגלו ההפרשים שלא נוכו בביקורת מס הכנסה באותה שנה - תותר הקרן כהוצאה מוכרת (כמו בתשלום רגיל) - אך לא יוכרו הפרשי ההצמדה והריבית כהוצאה מוכרת.
ג. נערכה ביקורת על ידי שלטונות המס בשנה מאוחרת יותר משנת ההוצאה - ניתן להכיר בקרן כהוצאה בשנה אליה היא מתייחסת - אך אז לא יוכרו הפרשי ההצמדה והריבית כהוצאה מוכרת.
באם הקרן תידרש בשנת הביקורת - יותרו הפרשי ההצמדה והריבית.
קביעות אלו נעשו, כאמור, על ידי בית המשפט העליון בפס"ד הד הקריות, כאשר רוב השופטים ראו באי התרת ההצמדה והריבית על חובות מס בגין ניכויים במקור, משום אפקט שאופיו עונשי - הרתעתי.
כבוד נשיא בית המשפט העליון השופט ברק היה בדעת מיעוט, לפיה יש לראות בהפרשי ההצמדה והריבית כהוצאות מימון רגילות ומוכרות לכל דבר ואין לראות בהן אפקט עונשי - הרתעתי. הרי לשם כך נועדו הקנסות המוטלים בגין ליקויים ופיגורים בדיווחים וכן הסנקציות הפליליות על המנהלים האחראים לפיגורים אלו.