שקלים שנכנסים לכיס מביאים לשומות ולפלילים

רמי אריה , עו"ד רו"ח

קבלת כספים עבור ברכות ונומרולוגיה חייבת במס מלא, אפילו אם לכאורה פעל המקבל בשם עמותה. כך קבע בהמ"ש העליון ביום 27.11.2011 בע"א 8082/09 רחמים שקלים נ' פקיד שומה ירושלים 3, בעניינו של מומחה לקבלה ונומרולוגיה שבמשך שנים עשה שימוש בידע זה למתן יעוץ, ברכות (בלווי קמעות) והרצאות בתשלום שנכנס בחלקו לחשבונו הפרטי.

רחמים שקלים הקים את עמותת שערי רחמים (להלן: "העמותה") ובאמצעותה ניהל את חשבונותיו. בבית המשפט המחוזי בירושלים. נפסק שיש לראות במערער כמי שהוא בעל הכנסות של העמותה. הוכח שהמערער הפקיד כספים בסכומים גבוהים, שלגרסתו היו אמורים להגיע לעמותה, אך בפועל הופקדו בחשבונו הפרטי. עלה מהראיות שהוא "ערבב" בין כספים פרטיים שלו לבין כספי העמותה. כמו כן, נדחתה טענתו לפיה הכספים נועדו לפעילות ציבורית ונקבע כי הסכומים שימשו את המערער באופן אישי.

המערער טען כי כל התקבולים שהתקבלו על ידו אינם חייבים במס. זאת מהטעם שמדובר בתקבולים בגין ברכות שעל פי הדין פטורים ממס. הוא טען כי השומה מופרזת שכן בכתב האישום שהוגש נגד המערער יוחסה לו תוספת הכנסה בשיעור כולל של 2.7 מליון ₪. בפועל הוא הורשע בבית משפט השלום ברחובות (ת"פ 2778-05, כבוד השופט י' לוי) בגין העלמת מס בהיקף של כ – 2 מליון ₪. הפער בין שני הסכומים נובע מכך שהוא זוכה בסך של 667,335 ₪ שיוחס לו כתוספת הכנסה לשנת 2001. חרף האמור, בית המשפט המחוזי בפסק הדין מושא הערעור ייחס למערער תוספת הכנסה של כ - 4.5 מליון ₪ בעוד שהוא הורשע רק בסך של כ – 2 מליון ₪.

פקיד השומה טען כי השומות שנערכו על ידוניזונו מממצאי הביקורת ומפסילת ספרי העמותה לשנות המס 1997-2001. השומה לא נערכה באופן שרירותי, אלא נשענה על אומדנים שנמצאו ראויים, אמינים ומבוססים. על פי הפסיקה כאשר פקיד השומה עורך שומה על פי מיטב שפיטתו, אין עליו חובה להוכיח על ידי ראיות מדוקדקות שהשומה הינה אכן מדויקת על כל פרטיה.

בית המשפט המחוזי שדן בערעור השומה קבע ממצאים עובדתיים המבוססים היטב בחומר הראיות, לפיהם המערער השתמש בכספי העמותה לצרכיו הפרטיים בסכומים של מאות אלפי שקלים. על בסיסה של בדיקה קפדנית של חשבונות המערער נקבעו עובדות בדבר ההכנסות אותן העלים המערער מרשויות מס הכנסה. דיווחיו למס הכנסה נתגלו ככוזבים ובפועל הוא הסתיר הכנסות רבות ממס הכנסה. ממצאים אלו תואמים את הנפסק בעניינו בהליך הפלילי שהתנהל נגדו.

ביהמ"ש העליון קבע כי המערער לא הציג ראיות המוכיחות את אי סבירות השומה שערך לו המשיב. הוא לא הציג כל תשתית נתונים עובדתית חלופית מפורטת ומבוססת, אשר באמצעותה הייתה לפקיד השומה אפשרות לערוך שומה מדויקת יותר מזו שנערכה.

ביחס לטענה כי קיים פער בין הממצאים שבדין הפלילי לבין השומה שנערכה למערער במסגרת ההליך האזרחי, ביהמ"ש העליון קבע: ראשית, הסכומים שהוכחו במשפט הפלילי, אינם מחייבים בהליך השומה הנערך על ידי פקיד השומה. נטלי הראיה וההוכחה שונים בשני סוגי ההליכים. שנית, נסיבות תיק דנא. כפי שפורט לעיל, בפועל השומה שנערכה מבוססת ומפורטת היטב בחומר הראיות והיא רציונאלית ולא שרירותית.

הנותן שירות דת שבגינו מקבל, על פי המוסכם מראש, תרומה למוסד בגין יעוץ על סמך תורת הסוד, אינו יכול להשתחרר מההשלכות של נטילת הכסף לכיסו הוא, רק בשל כך שהוא נועל את המפגש בינו לבין הלקוח במפתח של ברכה.

מוסיף בהמ"ש וקובע כי הנושא מורכב וטוב תעשה המדינה אם תסדיר את העניין, כפי שהודיעה שבכוונתה לעשות.