תוצאות אי דיווח על עובד לביטוח לאומי

רמי אריה עו"ד , רו"ח

פעמים רבות מזניחים מעבידים את חובות הדיווח שלהם בגין עובדיהם לביטוח לאומי ולמס הכנסה. בעוד שתוצאת אי הדיווח למס הכנסה על העובד הינה קנסות, הפרשי הצמדה וריבית, לפי סעיפים 191א , 220א ו- 187 (ג) לפקודת מס הכנסה, על הסכום שיש לנכות למס ולא נוכה או לא הועבר לרשויות המס, וכן, סנקציה פלילית על אי העברת הניכויים למס הכנסה לפי סעיף 218 ו- 219 לפקודה, הרי מצטרפת לסנקציות אלו סנקציה מאיימת שערכה הכספי יכול להרקיע שחקים, כאשר מדובר באי דיווח ותשלום לביטוח לאומי.

סעיף 369 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אם "לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה".

במילים אחרות, המוסד לביטוח לאומי רשאי לחזור ולתבוע מהמעביד, כל סכום שישולם לעובד לפי חוק הביטוח הלאומי. לעיתים המדובר בתשלומים מיידיים כגון דמי פגיעה בעבודה, תגמולי מילואים, ודמי לידה, לעיתים המדובר בתשלומי קצבה שוטפים כגון דמי אבטלה, גמלת נכות מעבודה, ולעיתים המדובר בתשלומי קצבה שעילתם תקום רק שנים רבות לאחר מועד העסקת העובד כגון, דמי קצבת זקנה, קצבת שארים וקצבת תלויים.

בכדי להמחיש את הנזקים העתידיים העלולים לחול מאי דיווח על העסקת עובד למוסד לביטוח לאומי, נתאר לעצמנו עובדת משק בית אשר כשלושים שנה לאחר שעבדה אצל מעבידיה, הגישה בהגיעה לגיל 60 בקשה לקצבת זקנה לפי חוק הביטוח הלאומי. היות ולצורך קבלת קצבת הזקנה נדרשת תקופת אכשרה של 12 שנים, הרי העובדת תפרט בבקשתה את מקומות עבודתה בהם נצברה תקופת האכשרה, ובמידה ותוכיח כי אכן עבדה בהם, תהא זכאית לקבלת מלוא הקצבה המגיעה לה. המוסד לביטוח לאומי יחזור ויתבע את המעביד על מלוא הקצבה שתשולם לפי הוראות סעיף 369 (א) לחוק האמור. נזכיר כי לעניין תביעות מביטוח לאומי אין התיישנות.

הזנחת המעבידים בדיווח לביטוח לאומי, יכולה להתבטא באי מילוי כרטיס עובד והחתמתו על ידי העובד מייד עם תחילת עבודתו, או אי דיווח מלא על שכרו, או עיכוב בהעברת השכר ודמי הניכויים האמורים להשתלם מידי חודש למוסד לביטוח לאומי. לעניין זה, יש לשים לב כי אין נפקא מינה אימתי משולם שכרו של העובד בפועל על ידי המעביד, שהרי תשלום ניכויי המס ודמי הביטוח חייבים להשתלם עד ה- 15 לחודש העוקב לחודש העבודה.

שני ענפי מעבידים נוספים שבהם בולטת ההזנחה בדיווח לרשויות המס וביטוח לאומי, הנם ענף העובדים הזרים וענף עובדי משק הבית שהוזכר לעיל. טועים הסבורים כי ביטוח אלטרנטיבי פרטי פוטר אותם מדיווח ותשלום למוסד לביטוח לאומי. שכן, בכל פוליסת הביטוח המונפקות על ידי חברות הביטוח, קיים סעיף החרגה לגבי פגיעות המכוסות לפי חוק הביטוח לאומי.

הקלת מה נקבעה בפסיקה (פס"ד תניה לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, נ' צד ג' יעל שדמה, (ב"ל 1087/01) ), בהתייחס לסעיף 369 (א) לחוק. בהמ"ש קובע שם כי מקריאת הסעיף עולה, כי אין בחוק הוראה גורפת שכל מעביד שלא דיווח כראוי על העסקת עובדו, או לא שילם את מלוא דמי הביטוח על העסקת העובד חייב לשפות את המוסד לביטוח לאומי, בסכום הגמלה, כשהתברר שהעובד זכאי לגמלה.

ביהמ"ש מוסיף וקובע כי כל שנרשם בסעיף הוא שהמוסד לביטוח לאומי "רשאי" לתבוע מהמעביד. מניסוחו של הסעיף, עולה כי המוסד לביטוח לאומי קיימת זכות לתבוע מהמעביד את שווי הגמלה, אך איננו קובע חובה, לפיה המעביד חייב לשפות את המוסד לביטוח לאומי בכל מקרה. מתברר שיש למוסד לביטוח לאומי שיקול דעת אם לתבוע מהמעביד את השיפוי או אם לא לתבוע.

אולם, יש לזכור כי במקרה תניה לוי, היה מדובר בעובדת משק בית שעבדה כמטפלת בילדי הנתבעים. הוכח לביהמ"ש כי העובדת דווחה, לפחות באופן חלקי, במסגרת עסקו העצמאי של בן הזוג. דיווח זה היה אומנם חלקי, אך בשל שיעורי דמי הביטוח הגבוהים יותר החלים על עובד רגיל לעומת עובד משק בית, עלה כי סך דמי הביטוח ששולמו היה שווה לאלו שהיו משולמים, לו היו מדווחים כל חודשי העבודה של העובדת אצל בני הזוג הנתבעים. במאמר מוסגר, אציין כי טענתם של בני הזוג כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד עם המטפלת בחלק מהחודשים, נדחתה על ידי ביהמ"ש.

שיקול דעת שכזה, אמור להיות מופעל על ידי המוסד לביטוח לאומי באופן שוויוני, לפי קריטריונים ברורים וקבועים, ותוך שמירת עיקרי הצדק הטבעי, לרבות מתן זכות טיעון בטרם הדרישה. ייתכן ובדוגמה שהובאה לעיל, חלוף שלושים השנים מהווים עילה שבצדק לאי התביעה, למרות אי קיומה של הוראת התיישנות מפורשת בעניין זה. בעניין תניה לוי היה מדובר בתביעת המעבידים לשיפוי המוסד לביטוח לאומי בגין דמי אבטלה בלבד שדרשה המטפלת, בעוד שבמקרים אחרים ייתכן ויהיה מדובר בסכומים גבוהים בשל גמלאות פגיעה בעבודה ונכות מעבודה, שתובע העובד מהמוסד לביטוח לאומי, תביעה החוזרת כתביעה צד ג' למעביד שלא דיווח ולא שילם כחוק למוסד לביטוח לאומי.

לסיכום, כדאי למעבידים להיזהר ולהקפיד לדווח ולשלם במועד את ניכויי מס ההכנסה והביטוח הלאומי שנוכו משכר עובדיהם. במקרים שבהם הגיעו העניינים לידי תביעה בעניין ביטוח לאומי, אפשר לבדוק האם מתקיימות נסיבות מיוחדות שיאפשרו הימנעות מהחזרת התביעה למעביד, כפי שנקבע בפס"ד תניה לוי האמור. עם זאת, לא הייתי מציע למעבידים להסתמך על קיומם של נסיבות מיוחדות ככלל. שכן, לפי הפסיקה על הנסיבות אכן להיות חריגות ומיוחדות, כגון, תשלום מלא ששולם בגין העובד בדרך אלטרנטיבית, כפי שארע בעניין תניה לוי.