שיעור מס' 17

הפרשות, התחייבות תלויות ונכסים תלויים

[ראה דפים שחולקו]

קיימים שני סוגי נכסים:

1. הפרשות בגין ערכם של נכסים.

2. הפרשות בגין התחייבויות, כמו פיצוי פרישה, אחריות.

[תקן בינלאומי 37 מדבר אך ורק על הפרשות בגין התחייבויות]

קיזוז הפרשה בדוחות הכספיים

לעיתים חברות צופות שצדדים שלישיים ישלמו חלק או את מלוא ההוצאה על מנת להסדיר את ההפרשה שנוצרה בדוחות, לדוגמא:

יצרן משווק לקוח סופי

אחריות אחריות

האם במקרה כזה יש לבצע הפרשה (אם למשל היצרן פושט את הרגל)?

בפרקטיקה לא נעשית הפרשה. התקן הבינלאומי קובע, שאם יש סיכוי שצד ג' לא ישלם מסיבה כלשהי, והאחריות לתשלום סכום ההפרשה תהיה של החברה – יש ליצור הפרשה לגבי ההתחייבות במלואה, ויוכר נכס נפרד לגבי ההחזר הצפוי, אך ורק אם קיימת וודאות שההחזר יתקבל במידה והחברה תסדיר את מחויבותה.

14 FINו- 5 FAS

במקרים מסוימים, כאשר קיימת התחייבות לתאגיד, קיים טווח של סכומי הפסד אפשריים. הועדה קבעה כי כאשר לא ניתן להצביע על סכום בודד מתוך הטווח, יש לזקוף את סכום ההפסד שסבירותו גבוהה מאשר כל הסכומים האחרים.

לעומת זאת, כאשר לא ניתן להצביע על סכום מסוים בטווח בעל סבירות גבוהה ביותר, אזי יש להכיר בסכום המינימלי אשר בטווח הסכומים.

ההבדלים בין התקן האמריקאי לבינלאומי

1. התקן הבינלאומי פורסם בשנת 98. התקן הינו מפורט ומותאם להתפתחויות האחרות בפרקטיקה ובתיאוריה החשבונאית. לעומתו, התקן האמריקאי, שפורסם בשנת 76, הינו מתומצת, מיושן וחסר בסיס תיאורטי מודרני.

2. תחולה–

התקן הבינלאומי חל אך ורק על התחייבות ואינו חל על התאמת ערכם של נכסים. כמו כן, התקן הבינלאומי לא חל על הפרשות שמטופלות במסגרת תקנים אחרים.

לעומתו, התקן האמריקאי חל על כל סוגי ההפרשות ולא מוציא מתחולתו הפרשות כשלהן.

3. בתקן הבינלאומי דומננטית הגישה המאזנית, כלומר התקן מתרכז בזקיפת התחייבות. לעומתו, התקן האמריקאי דן בקיומם של רווחים או הפסדים תלויים, כלומר גישה תוצאתית.

4. לגבי סף ההכרה בהתחייבות –

הן בתקן הבינלאומי והן בתקן האמריקאי קובעים סף הכרה המוגדר כצפוי (probable). יחד עם זאת, התקן הבינלאומי מפרש את הצפוי כ"יותר סביר מאשר לא" (more likely than notכ- 50%) התקן האמריקאי קובע סף הכרה גבוה יותר כאשר הוא מפרש את המונח "צפוי" כסביר שיתרחש (likely to occurכ- 70%).

5. מדידה–

בהתאם לתקן הבינלאומי יש למדוד את ההפרשה לפי האומדן הטוב ביותר של ההפרשה. התקן הבינלאומי השתמש בטכניקות סטטיסטיות, כמו תוחלת (שקלול כל התוצאות האפשריות ע"פ ההסתברויות המתייחסות אליהן). יחד עם זאת, 14 FINקובע כי בטווח של תוצאות אפשריות, האומדן הטוב ביותר של סכום ההפרשה הוא הסכום המינימלי שבתחום.

תקנות ני"ע לעניין תלויות

אם יש תלויה חשבונאית שבוצעה בגינה הפרשה לא מלאה – יש לתת גילוי לגבי ההפרשה הנותרת, בהתאם לסיכוי שהחברה תיאלץ לעמוד בתשלומה.

במידה ובוצעה הפרשה לתלויה, או שלא בוצעה הפרשה כלל, צריך לתת גילוי על סכום החשיפה הנוספת שהחברה תצטרך לעמוד בה. זאת, אף על פי כן שהסבירות שהחברה תצטרך לשלם את החשיפה הנוספת קלושה ובעיקר כאשר הסכומים הם מהותיים ומהווים סיכון לעסק החי.