לאחרונה נתן בהמ"ש המחוזי בחיפה פס"ד (ע"מ 964-07) בשאלה האם משיכות שמושך בעל החברה מחברה בשליטתו מהוות הכנסה ? או שמדובר בהלוואות ?

בהמ"ש חוזר על שתי פסיקות דומות שניתנו בבהמ"ש בתל אביב בעניין ארנון הראל ובעניין זלינגר וקובע כי יש לראות משיכות בעל חברה מחברה בשליטתו כהכנסות חייבות מס בידי בעל החברה. משיכות הבעלים אלו יכולות להיחשב כהכנסה מדיבידנד החייבת במס של 25% , או הכנסה ממשכורת החייבת במס לפי שיעור המס השולי של בעל החברה העומד עד 45% כיום.

ככל שבעל החברה יטען כי חובו לחברה נבע מהלוואות שקיבל מהחברה, עליו חובת ההוכחה כי אכן הייתה הסכמה בינו לבין החברה לגבי מתן הלוואות, תנאי התשלום, מועד ההחזר וכו'.

בעניין חזן (ע"א 9412/03) קבע בהמ"ש העליון כי יש להכיר במשיכות הבעלים באותו מקרה כהלוואות, היות והיה הסכם מפורש הכולל התחייבות להחזר ההלוואה, רישום המשיכות בספרי החברה כהלוואה, תשלום ריבית על-ידי המערער, וכן כי המערער החזיר לחברה את המשיכות שמשך.

לכן, ככל שבעל החברה לא יוכיח שאכן מדובר בהלוואה בהסכם בכתב ולפי תנאי שוק מקובלים ולא יראה כי במועד מאוחר יותר החזיר לחברה את חובו. קשה יהיה לקבל את טענתו כי מדובר בהלוואות. גם טענה כאילו בעל החברה משלם באופן פרטי עבור הוצאות החברה דורשת הוכחות ברורות. ברירת המחדל היא כי המשיכות מהוות הכנסה בידי בעל החברה החייבות במס כדיבידנדים או כמשכורות לפי הנסיבות הספציפיות.

מכאן, כי ככל שיש משיכות בעל חברה בספרי החשבונות של החברה, ראוי ורצוי לעשות סדר ולהגדירם כהלוואות נושאות ריבית ובתנאי שוק מקובלים ולקבוע את תנאי ההחזר שלהם בכתב ויפה שעה אחת קודם לפני יום המאזן השנתי ב- 31.12.2010.