בתי המשפט

פסק דין

1.         בפנינו ערר על החלטת המשיב בהשגה שהגישה העוררת כפי שיפורט להלן.

2.         העובדות הן הבאות:

העוררת – בית כנסת אליהו הנביא, אגודה שיתופית בע"מ – הוא "מוסד ציבורי" כמשמעותו בסעיף 61 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק הנ"ל). העוררת היא בית הכנסת היחיד בשכונת אחוזה בחיפה.

בשנת 1958 נבחר כב' הרב המנוח בנימין זאב נדיקט זצ"ל כרב העוררת והקהילה רכשה באותה שנה דירה למגוריו של כב' הרב בסמוך לבית הכנסת הידועה כחלקה 62/2 בגוש 10780 (הדירה הנ"ל). כב' הרב ואישתו התגוררו בדירה הנ"ל משך כ-40 שנים עד לפטירתם.

ב-5.10.06 הגישה העוררת למשיב הצהרה על מכירת הדירה הנ"ל וביקשה פטור ממס שבח בהסתמך על סעיף 61(ב)(1) לחוק הנ"ל. המשיב דחה את הבקשה לפטור מהטעם שהדירה הנ"ל שנמכרה לא שימשה "במישרין" את העוררת. במחלוקת זו נסב הערר שבפנינו.

3.         בסעיף 61(ב)(1) לחוק הנ"ל קובע כי:

"ב. מכירת זכות במקרקעין בידי מוסד ציבורי.

1. אם המקרקעין שהזכות בהם נמכרת היא בידי המוכר במשך תקופה של שנה לפחות, ושימשו במישרין את המוסד במשך תקופה של 80% לפחות מהתקופה שהזכות במקרקעין היתה בידיו – תהא פטורה ממס"

אין מחלוקת כי הדירה הנ"ל שימשה משך תקופה ארוכה למגוריהם של כב' הרב והרבנית המנוחים והתקיימו בה פעילויות שונות כמפורט בפיסקה 1 לסיכומיה של באת כח העוררת: מתן שיעורים שבועיים, מכירת חמץ, אירוח, הקמת ספריה, התייעצות עם חברי הקהילה, שהן חלק מהמטלות המוטלות על רב הקהילה.

נציין כי מנסוח הסעיף עולה כי הנכס הנמכר צריך להיות לא רק זכות במקרקעין בבעלות המוסד הציבורי, אלא גם להמצא "בידיו" דהיינו בחזקתו.

הצדדים לא התייחסו להיבט זה שבסעיף (ראה פרופ' הדר, מיסוי מקרקעין, כרך ב', חלק שני, סעיף 11.37 בעמ' 72).

4.         בע"א 527/69 הטכניון מכון טכנולוגי  לישראל נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פסד כד(ו), 554 נפסק בעמ' 556 ו' כי:

"המילה "במישרין" אינה מוגדרת בחוק. היא גם אינה ביטוי משפטי טכני על כן על פי עקרונות פרשנות מקובלים, יש לייחס לה את המובן המקובל והרגיל בפי הבריות. יש לבחון כל מקרה לגופו על פי מהותו ונסיבותיו".

לדעתנו הדירה הנ"ל לא שימשה את העוררת במישרין. גם אם שימשה את מטרותיה בפעילויות שנערכו בה במישרין או בעקיפין. העמדת הדירה הנ"ל לרשות משפחת הרב למגוריה מהווה שימוש במישרין רק על ידי משפחת הרב שגרה בה ואת העוררת בעקיפין, נפסק בע"א  627/69 הנ"ל, בעמ' 557 כי:

”לדעתנו לא יכול להיות כל ספק כי הדירה לא שימשה את המוסד במישרין גם אם היא משמשת את מטרותיו במישרין או בעקיפין... הדירה שימשה במישרין אך ורק את המנוח שגר בה ואת המוסד בעקיפין או בעקיפי עקיפין".

הוא הדין בענייננו. אין ספק כי לעוררת הנאה עקיפה מכך שהרב ורעייתו התגוררו בדירה ונערכו בה הפעילויות שפורטו לעיל, אך אין בכך כדי להוות שימוש "במישרין" על ידי העוררת.

(ראה וע (תא) 1339/02, שוחרי מורשת יעקב נ' מס שבח רחובות, מסים, כרך 3, עמוד ה, 333; עמש (ח) 2133/01 כפר ילדים ונוער אהבה נ' מס שבח מסים יז-6, עמ' ה', 356; עמש (תא) 1030/00 האוניברסיטה העברית נ' מס שבח מסים יח(3), עמוד ה' 288, 293.

5.         אנו מחליטים לדחות את הערר ומחייבים את העוררת לשלם למשיב את הוצאות הערר ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ח (10 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

קלדנית: סיגל א.