החלטה

ענינה של החלטה זו היא טענתו המקדמית של המערער בדבר "התיישנות" השומות נשואות הערעור , קרי שומות שהוציא המשיב לשנים 1995 – 1999.  המערער טוען כי הפעולה האחרונה המעידה על סיום הליך שיקול הדעת של המשיב בהוצאת השומות היא מועד שיגור השומה למחשב במה שמכונה קוד ISHR. לאחר שנעשתה פעולה זו אין באפשרות המשיב לשנות עוד את השומה. מועד זה לטענתו הוא ה 31.12.2001 . הואיל והשגותיו בקשר עם השומות הוגשו ביום 21.12.2000 הרי שהמשיב איחר את מועד השנה הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א 1961 (להלן- הפקודה) עדיו על המשיב לסיים את מלאכת הכנת השומה ערכתה חתימתה או במלים אחרות עד למועד השנה על המשיב לסיים את הפעלת שיקול דעתו בקשר עם ההשגה והשומה. משכך, טוען המערער כי על הערעור, להתקבל על הסף.

המשיב מבהיר את העובדות , כאשר המערער אינו חולק עליהן כדלקמן:

ביום 20.11.2000 הוציא המשיב למערער שומות לפי סעיף 145(א)(2) לפקודה בגין שנות המס 1995-1999. המערער השיג על השומות, כאשר השגות המערער התקבלו בפקיד שומה חולון המטפל בתיקו ביום 31.12.2000.  אין המשיב חולק כי ביום 21.12.2000 הגיש המערער את השגותיו במשרדי פקיד שומה פתח תיקווה ואילו סומנו שם בחותמת "נתקבל" הנושאת תאריך זה.

הצווים שערך המשיב נערכו ותוקצרו על ידי  המפקח מר שמואל לוי ביום 8.11.2001 ובו ביום אושרו על ידי הרכז מר טאוב וסגן פקיד השומה, רוני חכם.  ביום 30.12.2001 שודרו הצווים למחשב. המשיב מציין כי המחשב במשרדיו מתוכנת כך שבחלוף המועד הקבוע בפקודה אין המחשב "קולט" את הצו המשודר. משכך סבור המשיב קיים מנגנון בקרה פנימי, דהיינו כי השגה נרשמת עם קבלתה גם במחשב המשיב, היה והצווים משודרים למחשב מעל שנה לאחר מועד זה , לא תצלח מלאכת השידור ותחסם האפשרות להוציא צו.

המשיב טוען כי שקול דעתו הופעל והסתיים במועד הקבוע בפקודה , המועד בו נחתמו הצווים. שידור הצווים, הרי זהו הליך טכני המעתיק הנוסח הכתוב אל תוך המחשב . לאחר חתימת הצווים אין במלאכת שידור הצווים כל שיקול דעת. 

לגישת המשיב מועד שבו ההשגה התקבלה במשרדי פקיד השומה הרלוונטי הוא המועד ממנו יש למנות את תקופת השנה הקבועה בפקודה. מכל מקום עמד המשיב בתוך התקופה הואיל וחתימת הצווים נעשתה ביום 8.11.2001 בעוד הגשת ההשגה הגם שלא לפקיד השומה הנכון, נעשתה ביום 21.12.2000. בעניין מניין המועד מפנה המשיב לעמ"ה 114/00  דוד מושביץ ואח' נ. פקיד השומה למפעלים גדולים, מיסים טו/ 6  עמ' ה-21:

"והרי אין הדעת נותנת שהקלה שהוענקה לנישום על ידי רשות המס מתוך רצון לבוא לקראתו, תשמש חרב פיפיות בידיו של זה, כנגד אותה רשות עצמה, אם  וכאשר משתבש דבר בשירותי הדיוור הפנימיים, שתוצאתם איחור בהוצאת הצו..."

שם, יש לזכור, הגיש המערער ההשגה לידי פקיד שומה תל אביב 4 כאשר תיקו היה מטופל בפקיד שומה מפעלים גדולים מבלי לציין על גבי ההשגה מי הוא פקיד השומה הדן בתיקו, מה שגרם לשיבוש. כב' השופטת אופיר תום שם מבהירה:

" בענין זה, איני רואה עין בעין עם ב"כ המערערים בטענו, כי בהיות מס הכנסה יישות משפטית אחת, שאיננה מחולקת לרשויות משפטיות עצמיות ונפרדות, יש לראות בהגשת מסמך משפטי לפקיד שומה כלשהו, כאילו הוגש לפקיד השומה המטפל, ישירות. נדמה לי, שההיגיון הפשוט והסדר האלמנטרי מחייבים שענין המטופל בידי משרד ואדם מסויימים, ימשיך ויטופל על ידיהם באופן שוטף, מבלי קפיצה ממקום למקום ומפקיד לפקיד, אלא אם כן קמו הנסיבות המצדיקות זאת על פי דין או על פי נוהל.

יחד עם זאת, גם אינני רואה עין בעין עם ב"כ המשיב, בסוברה כי יש לראות בסעיפים 150, ו-151 לפקודה, סעיפים מנדטוריים בנושא הגשת ההשגה, המחייבים הגשתה לפקיד השומה המטפל, הוא לבדו, ולא לשום פקיד שומה אחר. שהרי, רשויות המס עצמן ראו לנכון, כפי שהוסבר, לבא לקראת ציבור הנישומים בענין זה, ולהעניק להם הקלה המאפשרת הגשת ההשגה לפקיד השומה שייבחר על ידי הנישום מטעמים של נוחות.

הקלה זו, יש להדגיש, היא אכן הקלה המתבטאת בעיקרה במתן "שירותי דיוור" לנישום, כלשונה של ב"כ המשיב, אלא שלצידם גם באה הסכמת הרשות שמועד הגשת ההשגה לכל פקיד שומה, יהיה מי שיהיה, ייחשב כמועד הגשה חוקי, שימנע כל טענה נגד הנישום בדבר אי הגשתה במועד."

אלא שדעתי איננה כי מדובר ב"הקלה" .  בעידן זה שבו משרדי המשיב מרושתים ומקושרים באמצעות שרתי מחשב, כאשר מייצגים הם בעלי גישה לתיקיהם של הנישומים אותם הם מייצגים, במשרדי המשיב, כאשר מערכות המדינה פועלות לעבור להגשת מסמכים באופן אלקטרוני ולאו דווקא בהעתקי ניר קשיחים, כאשר עסקאות נרקמות, נערכות, נטוות, מנוסחות ומתוקנות בין גורמים בישראל ובכל רחבי תבל במהירות של העברת דואר אלקטרוני בין מחשבי, כאשר פעולות שהצריכו בעבר עמידה ארוכה בתורים מול משרד ממשלתי כזה או אחר נעשות עתה בסניפי דואר רגיל או באמצעות גלישה באמצעות המחשב, כאשר אין הוראה מפורשת בפקודה כי ההשגה צריכה שתוגש דווקא במשרד מסוים, כאשר המשיב נכון לקבל מסמכים בכל משרדיו ולאפשר לאזרח ליהנות משירותי הדיוור הפנימי, לא צריכה להיות מניעה כי מועד הגשת ההשגה תרשם במועד שבו מתקבלת חותמת "נתקבל". על המשיב להיערך לרשום בעת קבלת ההשגה, באיזה ממשרדיו, כי זו התקבלה ולעדכן את המחשב המרכזי או המחשב שבו מתנהל תיקו של הנישום. שילוב הוראות הפקודה בעניין אופן ומועד הגשת ההשגה כמו גם המועד שבו תמה יכולתו של המשיב להפעיל את שיקול דעתו מאפשר לנישום להסתמך על כך כי השגתו התקבלה המועד המוטבע הגם שלא במשרד בו מתנהל תיקו וכי בתוך שנה מאותו מועד תיערך שומה, יפעיל המשיב את שיקול דעתו, ובתוך פרק זמן סביר מרגע זה, תשלח השומה\הצו, אם דחה המשיב את השגתו או לא הושג הסכם.  עיכובים בדואר הפנימי בין משרדי המשיב אינם צריכים שיהיו מענינו של האזרח ובלבד שפעל בתום לב ומסר את מלא הפרטים הנדרשים לרבות משרד השומה בו מתנהל תיקו. אין אני רואה בכך הקלה ואם נטל על עצמו המשיב לקבל השגות בכל משרדיו מיוזמתו הרי שאינו יכול לגלגל את האיחור במועד הוצאת השומה בתוך שנה בשל כך שההשגה התעכבה בדואר הפנימי. 

מכל מקום במקרה דנן הושלמה מלאכת הכנת הצווים קודם לחלוף המועד , קרי שנה מיום שהוגשה ההשגה במשרדי פקיד שומה פתח תיקווה. אין המערער חולק כי ההשגה הוגשה ביום 21.12.2000 וכי הצו נערך נבדק ונחתם ביום 8.11.2001.  המערער לא טען כי הצו ששודר למחשב שונה מהצו שנחתם. עצם שידור הצו למחשב אינו המשך של שקול הדעת אלא העברת הצו והשומה למדיום אלקטרוני. השידור יכול למצער שישמש אינדיקציה ראייתית למשל לעמידה בזמנים שנקבעו בפקודה . אין הקלדת התכנים שבצו למחשב חלק מההליך שיקול הדעת ומכל מקום על הטוען לכך להוכיח כי לא רק ב"שידור" עסקינן אלא בשינוי , עריכה, מחשבה בחינה וכיוצא באילו סממנים.  המערער לא הציג ולו שמץ ראיה כאילו חל שינוי בצווים מועד חתימתם למועד שידורם ומבסס את טיעונו אל "אפשרות" השינוי. אין בכך די .

המערער לא סתר את ראיות המשיב בדבר מועד גמר מלאכת עריכת השומה וחתימתה וכי לא חל בהם כל שינוי עובר לשידורם. משלוח הצווים לאחר שידורם למחשב בפרקי הזמן שצוינו לעיל הוא לדידי משלוח בתוך זמן סביר. כבר הערתי כי חלק לא  מבוטל מן הנישומים מיוצגים בפני המשיב באמצעות מייצגים בעלי גישה לתיקי לקוחותיהם במחשבי המשיב. מרגע שהשומות שודרו הרי שהן זמינות ונגישות ואותם נישומים בעלי גישה למחשב המשיב הם בחזקת מי שקיבלו את הצווים ובלבד שבד בבד משודרים הנמקות הצווים ודרכי החישוב על פי דרישת הפקודה    (סעיף 158א(ב)). הופעת הצו במחשב יכול לשמש כראיה באם מלאכת שקול הדעת הסתיימה אם לאו שהרי המשיב הוא שמלמדנו כי לאחר חלוף המועד חסומה הדרך לשידור.  צו שלא שודר במועד חזקה שלא נשלמה מלאכת הכנתו במועד. צו המופיע כמשודר, חזקה שהושלם במועד. לא התקבל הצו בלוית הנמקותיו, בתוך פרק זמן סביר בידי המשיג, עובדת הופעתו במחשב תשמש גורם בשקילת טענותיו של המשיג במישור המנהלי בקשר עם הסתמכות למשל, כי הצו לא נשלח במועדו.

אין בידי על כן לקבל את בקשת המערער כי הערעור יתקבל על הסף בשל איחור בעמידה במועד הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודה ודינה של בקשה זו להדחות.

המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪ וכן בשכר טרחת עורך דין המשיב בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בלא קשר לתוצאות הערעור.

הליכי קדם המשפט תמו. התיק נקבע לתזכורת לשם קביעת מועד הוכחות ליום 20 ספטמבר 2005 שעה 9:10.

ניתנה היום י"ט בסיון, תשס"ה (26 ביוני 2005) שלא במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

001080/02עמה052 אלטוביה מגן