בתי המשפט

פסק דין

1. נימוקי הערעור:

בהודעת הערעור נאמר כי המערערת היא חברה פרטית העוסקת בין היתר בייזום פרוייקטים בתחום הבנייה.

ביום 29.12.99 כרתו המערערת וחברה בשם אפרודיטה אחזקות 2001 (1994) בע"מ, הסכם עם חברת אפריליה ייזום צפון בע"מ (להלן: "אפרודיטה" ו"אפריליה" בהתאמה").

על פי ההסכם היתה אמורה אפריליה לבצע עבור המערערת ואפרודיטה עבודות לתכנון ובניית מבנה תעשייה בפתח תקווה, במסגרת מיזם משותף של המערערת ואפרודיטה.

על פי ההסכם ובתמורה לביצוע העבודות, העבירה המערערת לאפריליה את התמורה המוסכמת וקיבלה חשבונית כדין, חשבונית מס' 84. כנגד סכום זה העמידה אפריליה לטובת המערערת ואפרודיטה ערבויות בנקאיות אשר הלכו ופחתו ככל שאפריליה התקדמה בביצוע העבודות.

במהלך ביצוע העבודות חדלה אפריליה מהמשך הביצוע וזאת שלא בהסכמתן של המערערת ואפרודיטה.

לכן, ביקשה המערערת לחלט את הערבויות אשר העמידה אפריליה במסגרת ההסכם.

הסכסוך שבין הצדדים מתואר בפסק דינו של כב' השופט ד"ר קובי ורדי, בהמרצת פתיחה 175018/02, בעקבות בקשתה של אפריליה לקבל צו הצהרתי בדבר אי זכאות המערערת ואפרודיטה לחלט את הערבויות.

בכפוף לפסיקה זו ועל פי תנאי הערובה, חילטה המערערת את הערבות אשר עמדה לטובתה בסך 524,142 ₪.

ביום 23.6.02 התקבלה מאת אפריליה במשרדי ב"כ המערערת תעודת זיכוי מס' 009.4 מיום 31.5.02, על סך של 1.925,590 ₪ ומתוך זה מע"מ בסכום של 279,785 ₪ (להלן: "תעודת הזיכוי").

המערערת טענה כי תעודת הזיכוי הוצאה באופן חד צדדי על ידי אפריליה, ללא תיאום עם המערערת והסכום היה על דעתה בלבד.

המערערת סירבה לקבל את תעודת הזיכוי והשיבה אותה לאפריליה בדואר רשום.

במכתב הנלווה הסבירה המערערת כי אין היא מבינה מדוע נשלחה אליה תעודת הזיכוי והיא מסרבת לקבל אותה.

ביום 2.3.04 הוצאה למערערת שומת עסקאות, אשר מבקשת להוסיף את הסך שפורט בתעודת הזיכוי אשר הוצאה על ידי אפריליה - בשל שינוי לכאורה בתנאי העסקה לגביה הוצאה בעבר חשבונית המס המקורית.

המערערת הגישה השגה וחלקה על החיוב בתוספת לשומת העסקאות בגין תעודת הזיכוי.

ההשגה נדחתה.

נימוקי הדחייה היו כי שונו תנאי העסקה בין המערערת לבין אפריליה. על המערערת להגדיל את דיווחי מס העסקאות ולהחזיר את מס התשומות שקוזז.

בנימוקים נאמר כי די בהסכמה שבין המערערת לאפריליה לשינוי תנאי העסקה והחזרת התמורות בפועל, על מנת שתיווצר חבות במס על הכספים אותם קיבלה המערערת, גם אם טרם קיבלה לידיה תעודת זיכוי.

עוד נאמר כי בגין סכומים אלה ואחרים שיתקבלו, לא דיווחה המערערת לשלטונות המס, לא הקטינה את ניכוי מס התשומות בדוחות או הגדילה את דיווחי המס בהתאם לסכומים שהתקבלו.

במסגרת הערעור נטען כי הוראות החוק הרלוונטיות הם סעיפים 49 ו - 43 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן: "החוק") וסעיף 23 א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2), תשל"ג - 1973.

המערערת טענה כי אמנם התקבלו אצלה סכומים מסויימים במסגרת חילוט ערבויות אפריליה. אולם, סכומים אלה אינם מתייחסים להחזרים הנובעים מהעסקה שנכרתה בין הצדדים. המערערת טענה כי מדובר בסכומי פיצוי אשר אינם חייבים במע"מ הנובעים מהפרות אפריליה את ההסכם. לכן, לא היה מקום להוצאת תעודת זיכוי באופן חד צדדי וגם לא היה מקום לשנות את מס התשומות או העסקאות.

עוד טענה המערערת כי גם אם אין מדובר בסכומים המהווים פיצוי, הרי שלא היה מקום להוצאת תעודת הזיכוי, שכן העסקה בין הצדדים טרם בוטלה ותנאיה טרם שונו.

צד איננו יכול להודיע על דעת עצמו על ביטול העסקה ובכך לחייב באופן מיידי את הצד השני בהשבת מס התשומות שקיזז.

עוד נטען כי אין בין המערערת לבין אפריליה כל הסכמה אודות שינוי תנאי העסקה והחזרת התמורות בפועל.

בין המערערת לבין אפריליה קיים סכסוך בעניין ביצוע העבודות על פי ההסכם.

המערערת סבורה כי אפריליה גרמה לה נזקים ובדעתה לתבוע את אפריליה בגין נזקים אלה.

תעודת הזיכוי אשר הוציאה אפריליה איננה משקפת את המציאות העובדתית, אלא את עמדתה של אפריליה בסכסוך שבין הצדדים. לכן, לא היה מקום להוצאת שומה עד אשר יסתיים הסכסוך. הוצאת השומה מהווה למעשה נקיטת עמדה מצד המשיב והכרעה בו לטובת אחד הצדדים.

גם ההנחה אשר בבסיס השומה, כי הסכום הכלול בתעודת הזיכוי נובע כולו מחילוט ערבויות, איננה נכונה.

הסכומים הרשומים בתעודת הזיכוי אינם משקפים את סכום הערבות שחילטה המערערת מאת אפריליה. הערבות שחולטה היתה בסך של 524,000 ₪ ואילו תעודת הזיכוי הינה על סכום של כ- 1.9 מליון ₪.

2. כתב התשובה:

בכתב התשובה נאמר כי שומת העסקאות הוצאה למערערת, לאחר שהיא לא החזירה חלק ממס התשומות אותו ניכתה בעבר לאחר שחלק מן העסקה בגינה שולם המס בוטל.

מרבית העובדות רשומות בפסק דינו של כב' השופט ד"ר ורדי

תעודת הזיכוי הוצאה על ידי אפריליה לאחר פסה"ד ומימוש הערבויות.

יש לציין כי על פי ההסכם התחייבה אפריליה לבצע עבודות תמורת סכום של 3.3 מליון ₪. בפועל שילמו אפרודיטה והמערערת סכום של 2.4 מליון ₪ לאפריליה.

כנגד התשלום הוצאו כאמור ערבויות בנקאיות.

מפסה"ד עולה כי המערערת ואפרודיטה הודיעו לאפריליה על ביטול ההסכם וביקשו לממש את הערבויות.

טענת המשיב היא כי מימוש הערבויות מהווה ביטול חלקי או שינוי תנאי העסקה המקורית תוך הקטנת הסכום הכולל של העסקה. לכן, הוא חייב את המערערת בהשבת מס התשומות הגלום בסכום זה אף ללא קשר להודעת הזיכוי.

לחלופין, נטען כי שעה שהתקבלה בידי המערערת הודעת הזיכוי, היתה המערערת מחוייבת להשיב את סכום המס הנקוב בהודעת הזיכוי.

מימוש הערבויות מהווה למעשה ביטול חלקי או הקטנה של היקף ההתקשרות המקורי באופן המשנה את תנאיה.

לכן, כאשר הודיעה המערערת לאפריליה על ביטול העסקה ובהמשך מימשה את הערבויות, הרי שהקטינה את היקף ההתקשרות והסכום ששולם בגינה.

המערערת היתה חייבת להעביר למשיב את מס התשומות הגלום בהפרש.

יתרה מזאת, חובת העוסק להשיב לידי המשיב את מס התשומות הנקוב בחשבונית זיכוי, הינה חובה אוטומטית.

אפילו אם חולקת המערערת על עצם הוצאת הזיכוי או על תוכנה וחולקת על הפרשנות שיש ליתן למימוש הערבויות, הרי שעה שהתקבלה אצלה הודעת זיכוי, מחוייבת היתה לפעול בהתאם להודעה זו ולהחזיר את מס התשומות.

אין גם כל מקום לטענה כי הסכומים אשר התקבלו בידה הם פיצויים הפטורים ממס ולא החזרים הנובעים מההתקשרות עם אפריליה.

בפסה"ד של כב' השופט ורדי נקבע במפורש כי על יסוד חוזה ההתקשרות, אשר חלק ממנו לא יצא אל הפועל, יכולה היתה המערערת לממש את הערבויות.

מטעם המערערת הוגש תצהירו של אליהו לוי (להלן: "לוי"), אשר שימש בזמן הרלוונטי לערעור כמנהלה של המערערת ואחד מבעלי מניותיה.

מטעם המשיב הוגש תצהירו של אלי רוט (להלן: "רוט"), מנהל תחום ביקורת חשבונות במשרדי מע"מ.

3. דיון והחלטה:

א. העובדות הרלוונטיות:

העובדות הרלוונטיות עולות למעשה מפסק דינו של כב' השופט ורדי בהמרצת הפתיחה ומתצהירו של מר בר אדם, אשר הוגש מטעם המערערת ואפרודיטה במסגרת המרצת הפתיחה.

בדצמ' 99' נכרת כאמור ההסכם שבין המערערת ואפרודיטה לבין אפריליה.

על פי ההסכם התחייבה אפריליה לבצע עבודות תכנון ובנייה תמורת 2.83 מליון ₪, כאשר התמורה תשולם בעת חתימת ההסכם וכנגד העברת התמורה תוציא אפריליה ערבויות בנקאיות.

אפריליה הוציאה למערערת בלבד שתי חשבוניות מש/1 ו- מש/2, כאשר מס התשומות הנקוב בהן בסך 488,155 ₪, נוכה על ידי המערערת במלואו כפי שעולה ממש/3 ומאישורו של לוי במהלך החקירה הנגדית בפניי.

בפועל שולם סכום של 2.4 מליון ₪ וכנגד תשלום זה הוציאה אפרודיטה ערבויות בסכום זהה אשר הלכו ופחתו עם התקדמות הבנייה.

ביום 15.8.00 הופסקה עבודת הבנייה וביום 17.9.00 הודיעו המערערת ואפרודיטה למנהל העבודה באתר על הפסקת העבודה.

כפי שעולה מפסה"ד, באוק' 2001, לאחר שנודע למערערת ואפרודיטה כי אפריליה נקלעה לקשיים כספיים, החליטו שלא לחדש את העבודה של אפריליה באתר.

עוד נקבע בפסה"ד כי לאחר קבלת חשבון עבודות מאת אפריליה, דרשו המערערת ואפרודיטה את השבת יתרת כספן מאפריליה במספר הזדמנויות ואף איימו כי אם לא יושבו הכספים ייפרעו הערבויות.

בינואר 2002 פנו המערערת ואפרודיטה לבנק דיסקונט בדרישה למימוש הערבויות. לאור זאת, הוגשה המרצת הפתיחה אשר נדחתה ובית המשפט אישר למערערת ואפרודיטה לממש את הערבויות.

המערערת ואפרודיטה חילטו את הערבויות.

בשלב מאוחר יותר, הוציאה אפריליה למערערת הודעת זיכוי על סכום של כ- 1.9 מליון ₪.

ב. שאלת ביטול העסקה:

סעיף 43 לחוק קובע : "בוטלה עסקה או שונו תנאיה באופן המקטין את המס לאחר שהקונה ניכה את המס עליה כמס תשומות, יפחית הקונה בסכום ההפרש את מס התשומות שבדו"ח התקופתי שלאחר מכן או ישלם את ההפרש כפי שקבע שר האוצר".

אין מחלוקת בין הצדדים כי הכללים לביטול עסקה לצורך החוק, זהים לכללים החלים מכוח דיני החוזים. זאת לפי ההלכה אשר נקבעה בע"א 738/86 מנהל המכס נ' אסא פלדות בפירוק, פד"י מג(4) 161.

אין גם ספק כי בהיותה של המערערת הצד הנפגע מהפרת ההסכם על ידי אפריליה, הרי שזכות הביטול מצויה בידה ואין אפריליה יכולה לבטל באופן חד צדדי את ההסכם.

יש לבחון עתה את העובדות שבפניי ולקבוע האם בוטלה העסקה על ידי המערערת.

נראה כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית.

ההלכה היא כי על מנת שיקבע ביטולו של הסכם, אין חובה כי תשלח הודעת ביטול בכתב לצד המפר.

הביטול יכול למעשה להיות בדרך של התנהגות, אשר מלמדת באופן חד משמעי על כוונתו של צד לבטל את ההסכם ובתנאי שהתנהגות זו הובאה לידיעת הצד השני.

ראה לעניין זה, ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר, פד"י מט(1)369.

תצהירו של בר אדם מטעם המערערת בהמרצת הפתיחה, הפנה במפורש להוראות סעיף 20 ו- 21 להסכם שבין הצדדים אשר מאפשר למזמין, כלומר המערערת ואפרודיטה, לפי שיקול דעתן הבלעדי להודיע לקבלן, כלומר אפריליה, על רצונן שלא לבצע או לא להשלים את ביצוע העבודה או חלקה ולהפסיק את עבודת הקבלן באתר. במקרה כזה, תהיה אפריליה זכאית אך ורק לתשלום בגין העבודה שבוצעה ולא לפיצוי או לתשלום נוסף.

ביום 15.8.08 הופסקה כאמור העבודה באתר, כפי שעולה ממכתבה של המערערת מיום 17.9.00.

עוד נאמר כי מאז הפסקת העבודה באותו מועד לא חודשה העבודה :"בעיקר בשל העובדה שהמבקשת (אפריליה-ד.ק.) הפרה התחייבויותיה בכתב הן לעניין רכישת קומה בפרוייקט בטענה שאין לה כסף...".

באשר לעניין הנזקים, נאמר על ידי בר אדם כי המערערת שומרת לעצמה זכות לתבוע תביעת פיצויים.

עוד נאמר בתצהיר כי באוק' 2001 נודע לו כי קבוצת החברות אליה משתייכת אפריליה נקלעה לקשיים כספיים.

בסעיף 3.10 לתצהיר נאמר: "לפיכך, הגיעו המשיבות להחלטה לא לחדש את העבודה בשלב זה ולדרוש את הכסף ששילמו למבקשת בחזרה. פניתי בשם המשיבות למבקשת לקבל את הכסף בחזרה וביקשתי מצב חשבון".

על פי חשבון אפריליה מיום 18.10.01, חייבת אפריליה למערערת ולאפרודיטה סכום של 1.1 מליון ₪, כאשר סכום הערבויות הבנקאיות הוא 1.089 מליון ₪.

בר אדם ציין כי סכום הערבויות איננו מכסה את החוב גם לפי גירסתה של אפריליה.

בר אדם הדגיש כי לאחר קבלת המכתב בעניין מצב החשבון, פנה לאפריליה ודרש את החזר הכספים שכן אם לא תעשה כך אפריליה, יידרש פרעון הערבות.

לאחר מכן נערכו פגישות עם מנהל אפריליה בהן נכח גם לוי, פגישות בהן חזרו המערערת ואפריליה על הדרישה לקבלת התשלום.

התנהגות זו של המערערת - הפסקת העבודה ודרישה להחזרת הכספים ששולמו בפועל - עולה בקנה אחד עם ביטול ההסכם ולא עם רצון לאכיפתו.

טענתו של לוי בדיון שבפניי, כי ההסכם היה טוב והוא רצה להשלים את העסקה, איננה תואמת את התנהגותה של המערערת בפועל.

לוי העיד כי המערערת ידעה שאין למעשה סיכוי כי אפריליה תוכל להשלים את הפרוייקט.

העובדה כי לטענת המערערת גרמה לה אפריליה נזקים והיא שמרה לעצמה את הזכות בתצהירו של בר אדם לתבוע את נזקיה - איננה סותרת את ביטול ההסכם. סעד של ביטול הסכם ותביעת פיצויים בגין ההפרה, הינם שני סעדים אותם יכול הצד הנפגע לתבוע בגין הפרת ההסכם.

אולם, דרישה להשבה סותרת במהותה טענה על פיה עמדה המערערת על אכיפת ההסכם.

יש לציין בהקשר זה כי קביעתו של כב' השופט ורדי, על פיה מדובר בערבויות אוטונומיות הניתנות לחילוט על ידי המערערת ואפרודיטה, איננה מהווה אכן כשלעצמה שינוי בתנאי העסקה או ביטולה.

ראה לעניין זה, ע"ש 78/91 חורי סלים נ' מנהל המכס והמע"מ, מיסים ו/3 (יוני 1992) עמ' ה' - 24, אליו הפנתה המערערת.

אולם, באותו מקרה היו הנסיבות שונות מהמקרה שבפניי. באותו מקרה לא הודיעו המזמינים למערערת על ביטול החוזה ואפילו לא על גביית הערבות הבנקאית.

לא כך המקרה שבפניי, שבו קדמה לחילוט הערבות הבנקאית הודעה מפורשת על הפסקת העבודות ודרישה להשבת כספים ששולמו על פי ההסכם.

במקרה הנוכחי, אף שולם כאמור תמורת ההסכם מראש כאשר הערבויות הוחזרו לפי קצב ביצוע העבודה.

לכן, אין ספק כי קיים קשר הדוק בין הערבויות לבין התמורה החוזית. חילוט הערבויות היה למעשה דרך לביצוע ההשבה בגין הפסקת ההתקשרות ואין לראות בסכום הערבויות כתשלום על חשבון פיצוי הפטור ממס.

מכל האמור לעיל, עולה שההסכם שבין הצדדים בוטל לפחות באופן חלקי.

אינני רואה גם מקום לטענתו של לוי, כי בעובדה שבשנת 2001 התקשרו הצדדים בהסכם נוסף, יש כדי לתמוך בטענה כי ההסכם המקורי לא בוטל.

מדובר למעשה בהסכם חדש שבו שונה ייעוד המבנה, לאור קשייה של אפריליה בקבלת ההיתרים אשר נדרשו על פי התוכנית המקורית.

גם הסכם זה הופר ולא יצא אל הפועל.

ג. סך מס התשומות אותו על המערערת להשיב:

המשיב טען כי מתצהירו של בר אדם עולה שהסכום שהגיע לאפריליה בעת הפסקת העבודות הגיע לסך של כ- 1.29 מליון ₪ בלבד. ההפרש שבין סכום זה לבין הסכום המקורי בגינו הוצאה חשבונית בסך 3.3 מליון ₪ - אשר את מס התשומות בגינה קיזזה המערערת - הוא החלק מתוך העסקה אשר לא יצא אל הפועל אשר בגינו היתה אמורה לצאת תעודת זיכוי.

המשיב קיבל את הסכום הנקוב בתעודת הזיכוי וביסס את דרישתו להחזר מס התשומות על אותה חשבונית זיכוי.

המשיב גם טען כי העובדה שבפועל סכום הערבות אשר הגיעה לידי המערערת נמוך מהסכום הנקוב בתעודת הזיכוי חסרה כל נפקות משני טעמים: הטעם הראשון הוא שהערבויות יצאו אחת לטובת המערערת והשנייה לטובת אפרודיטה, אולם המס קוזז במלואו על ידי המערערת לבדה אשר לה הוצאה החשבונית על מלוא סכום התמורה.

יש לכן לדבריו לבחון את סכום שתי הערבויות יחד.

הטעם השני הוא, כי בפועל הועבר סכום של 2.4 מליון ₪ בלבד והערבויות הוגבלו לסכום זה. לכן, בעת ביטול העסקה הוגבל סך ההשבה להפרש שבין הההתקשרות המצומצמת לבין הסכום שהתקבל בפועל.

עוד נטען כי לפי תקנה 23 קיימת חובה אוטומטית ומיידית להשיב את מס התשומות עם קבלתה של חשבונית זיכוי. השבת תעודת הזיכוי לאפריליה מהווה חוסר תום לב מצידה של המערערת.

את טענתו של המשיב באשר להוראות תקנה 23, אין בידי לקבל בנסיבות העניין.

מקביעתו של בית המשפט העליון בפס"ד אסא פלדות לעיל, על פיה הצד המפר איננו רשאי להוציא הודעת זיכוי באופן עצמאי וכי אין בכוחו של תיעוד חשבונאי לבטל עסקה, עולה גם מסקנה נוספת על פיה אין הצד המפר רשאי לקבוע באופן חד צדדי את הסכום הנקוב בתעודת הזיכוי.

אין ספק כי בפועל לא הושב למערערת סך של 1.92 מליון ₪ כפי שנרשם בחשבונית הזיכוי.

אין לכן לומר כי חשבונית הזיכוי משקפת במקרה שבפניי את ההשבה אשר נבעה כתוצאה מביטולו של ההסכם. אין גם מקום לקביעתו של המשיב בהחלטה בהשגה, על פיה מדובר בהסכמה שבין המערערת לאפריליה באשר לשינוי תנאי העסקה והחזרת התמורה בפועל.

באנלוגיה, יש להתייחס לקביעתו של בית המשפט המחוזי בחיפה ע"ש 835/01 פרופיל אבחון ומעקב רפואי בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ.

באותו מקרה עסקה המערערת בנדל"ן ורכשה חניון בכוונה להפכו לקניון.

המערערת גם חתמה על חוזים למכירת החנויות כנגד תמורה שקיבלה.

משלא ניתן ההיתר לבניית הקניון, בוטלו חוזי המכירה לטענת המערערת והיא הוציאה הודעות זיכוי.

בביקורת שערך המשיב, הסתבר כי לגבי חלק מהעסקאות עליהן דווח כי בוטלו הוצאו הודעות זיכוי ולא שולם המע"מ, למרות שאין מחלוקת כי במסגרת אותם חוזים שילמו הרוכשים סכומי כסף שלא הוחזרו במלואם לקונים.

המשיב היה נכון להכיר בטענת ביטול החוזה לגבי אותם חוזים שבהם בוצעה השבה מלאה.

המחלוקת התמקדה באותם חוזים לגביהם הוצאו הודעות זיכוי, מבלי שהיתה השבה מלאה של התמורה ששולמה.

בית המשפט קבע כי תעודת זיכוי אינה מסמך המבטל חוזה, אלא מסמך היכול להעיד על קיום הליך הביטול, מקום בו קיימת תשתית עובדתית כי החוזה בוטל.

בית המשפט קבע כי הסבירות נותנת שבהעדר מסמכים על ביטול חוזה ובהעדר רישום בספרי המערערת המעיד על השבת הכספים, לא הוכיחה המערערת כי ננקטו הליכי ביטול.

עוד נקבע כי לא ניתן לטעון לביטול הסכם, בהבחנה מהפרתו, בהעדר השבה מלאה.

במקרה שבפניי, קיבלתי אמנם את טענתו של המשיב, על יסוד הראיות שהיו בפניי, כי המערערת ביטלה את ההתקשרות עם אפריליה.

אולם, במסגרת ההשבה קיבלה המערערת רק את סכומי הערבות ולא את אותו סכום חד צדדי אשר נרשם על ידי הצד המפר.

המשיב, אשר טען בעניין פרופיל כי בהעדר השבה בפועל של כספי ההסכם לא ניתן לראות בהסכם כמבוטל, בוודאי שאיננו יכול לטעון כי משבוטל ההסכם יש מקום לקבל לקבל באופן אוטומטי את הסכום אשר ננקב על ידי הצד המפר בחשבונית הזיכוי - מבלי שסכום זה מבטא את ההשבה בפועל.

אין לכן לחייב במס על יסוד הסכום שננקב בחשבונית הזיכוי.

עם זאת, מקובלת עלי טענתו של המשיב, כי יש לחשב את ההפרש שבין הסכום המקורי בגינו נוכה המס לבין סכום העסקה בפועל, על יסוד סכום שתי הערבויות אשר ניתנו למערערת ולאפרודיטה יחד.

החשבונית בגין התמורה אשר שולמה הן על ידי המערערת והן על ידי אפרודיטה, הוצאה כאמור על ידי אפריליה למערערת בלבד.

המערערת היא גם זו אשר ניכתה את מלוא מס התשומות אשר נקוב בה.

סכום ההשבה, אותו יש לייחס למערערת, שהוא הסכום אשר מקטין את תמורת ההסכם, הינו הסכום הכולל של שתי הערבויות אשר חולטו.

כך התייחס למעשה גם בר אדם לאותם סכומים, כאשר ציין בתצהירו את הסכום אשר מגיע למערערת ולאפרודיטה יחד מאת אפריליה - לעומת סכום הערבויות הכולל. בסעיף 10 לתצהיר צוין סכום הערבויות הכולל בסך 1.030 מליון ₪ (כאשר כ- 506,000 ₪ ערבות למערערת וכ- 583,000 ₪ ערבות לאפרודיטה).

לאור כל האמור לעיל, יש לקבל את הערעור באופן חלקי, כאשר מס התשומות אשר על המערערת להשיב, יחושב על יסוד ההפרש בין סכום החשבונית המקורית - לבין הסכום הכולל של הערבויות אשר חולטו על פי פסק דינו של כב' השופט ורדי.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ו ב אדר א, תשס"ח (3 במרץ 2008) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.