כדאי למכור מוניטין במס מופחת

יש מוניטין לעובד שכיר, לבעל חברה ואפילו לעורכי דין, רואי חשבון ורופאים. ניתן ליחס חלק ממכירת מניות למוניטין

רמי אריה עו"ד , רו"ח[1]

כיום, בעקבות הרפורמה במס הכנסה, הכדאיות לייחוס חלק מהעסקה למכירת מוניטין, הינה כפולה. שהרי, בעוד שבעבר, נהנה רק המוכר משיעור מס מופחת, והקונה יצא ניזוק, עקב חוסר האפשרות להכיר בהוצאת רכישת המוניטין, או להפחיתה לצורכי מס, כיום, הן המוכר נהנה ממס מופחת על מכירת מוניטין והן הקונה נהנה מהאפשרות להפחית את המוניטין לצורכי מס. אופק תכנוני המס למכירת מוניטין גדל מאד, בעקבות פס"ד שלמה שרון שניתן לאחרונה.

המוכר נהנה מהוראות המעבר של תחולת הרפורמה, לפיהם הרווח ממכירת מוניטין יחויב במס בשיעור של 25% בלבד, כולל על החלק מהרווח שנצמח עד דצמבר 2002 , קודם לרפורמה. זאת להבדיל ממכירת נכסים מוחשיים, או נכסים לא מוחשיים אחרים, אשר לגביהם עדיין יחול שיעור מס של 50% על הרווח שנצמח מיום רכישתם ועד לדצמבר 2002. הקונה נהנה כיום מהאפשרות הייחודית שניתנה להפחתת מוניטין כהוצאה מוכרת על פני 10 שנים.

במאמר מוסגר נציין כי לדעתנו ניתן היום להפחית גם נכסים לא מוחשיים אחרים, כגון, רכישת זכויות, פטנטים, רכישת מניות של חברות מסוימות, על פני תקופת תרומתם להפקת הכנסותיו של הרוכש, למרות שאין לגבי הפחתה זו, הוראה מפורשת בתקנות. לגבי מוניטין, ההפחתה קבועה במפורש בתקנות מס הכנסה בתחולה מיולי 2003.

ביהמ"ש קובע כי ניתן לייחס חלק מהתמורה שקיבל עובד שכיר בכיר מהחברה שבה הועסק, למוניטין שלו. משמע, אותו עובד שכיר, היה משלם היום מס מופחת של 25% בלבד על חלק המוניטין, במקום 50% מס הכנסה כרגיל. באותה פרשה, קובע ביהמ"ש, כי אין מניעה שגם בעל מקצוע חופשי, יוכל למכור את המוניטין שלו. משמע, גם עורכי דין, רואי חשבון, רופאים וכד', יכולים ליהנות מהסדר המס המופחת הקיים לגבי מכר מוניטין.

נקבע כי מכירת מוניטין, כרוכה באופן הדוק במכירת תיקי הלקוחות של המוכר, שהרי תיקי לקוחות אלו, הם המוניטין עצמו. הם אותו "שם טוב" שרכש המוכר. מוניטין יכול להיות מזוהה עם האדם הנושא אותו, למשך תקופה ארוכה. לרבות כאשר אותו אדם התאגד כחברה, והיה שכיר בה. המוניטין נשמר לאדם גם לאחר כ- 15 שנים, שבהם פעל במסגרת חברה שבה הועסק. קביעה זו מובילה למסקנה כי אותו חלק מהתמורה בגין מכירת מניותיו, שיקבל בעל מניות כזה, ניתן לייחוס למוניטין.

הקושי שמוצא בהמ"ש במכר מוניטין, הוא בעיקרו בנטל ההוכחה בדבר קיומו של המוניטין, ובקביעת ערכו הכספי של המוניטין. הוכחת קיומו של המוניטין תלויה לשיטת בהמ"ש בקיומם של מבחנים כגון, מכירת מרשם הלקוחות, התחייבות להפסקת פעילותו של המוכר, וניגוד העניינים הקיים בין הקונה למוכר בשאלת המיסוי. רשימה זו אינה סגורה, ויכול שניתן להראות סממנים נוספים שיוכיחו את קיומו של המוניטין, כגון, מכירת עסק חי בשלמותו.

הייחוס של רווח למוניטין, כדאי גם כיום. מסתבר כי מוניטין קיים גם לעובד שכיר, גם לבעל מניות שהלקוחות של חברתו מזוהים דווקא איתו אישית. המוניטין יכול להוות חלק מהתמורה ששולמה לאותו בעל מניות עבור מכירת מניותיו. יש מוניטין אישי לבעלי מקצועות חופשיים, אך גם מוניטין אישי זה ניתן למכירה. למרות היותו אישי.

[1] המחבר הינו מומחה לדיני מיסוי, מרצה בכיר בדיני מסים, ושותף בכתיבת ספרים רבים בדיני מס.