מיסים ועסקים בע"מ. רמי אריה, עורך דין ורואה חשבון. דורון טיקוצקי קנטור גוטמן נס עמית גרוס ושות
true

מדורים מקצועיים

מיסוי מקרקעין

כללים ומאמרים במיסוי מקרקעין

דיבידנד בין-חברתי שמקורו בשערוך נדל"ן להשקעה – האומנם חייב במס?

12.01.2008

דיבידנד בין-חברתי שמקורו בשערוך נדל"ן להשקעה –

האומנם חייב במס?

גיל רוזנשטוק, רו"ח (משפטן)

מיסוי רווחי שיערוך

לאחרונה פורסם באתר 'גלובס', כי ועדה של רשות המיסים בראשות הסמנכ"ל לעניינים מקצועיים, גידי בר זכאי, החליטה שלא למסות רווחי שערוך, בהתאם לעקרון המימוש, אולם דיבידנד שמקורו ברווחים אלו ימוסה, אף אם חולק לחברה, ולא ליחיד.

כידוע, יחידים הפועלים באמצעות חברות ממוסים בשיטת מיסוי דו-שלבית. בשלב הראשון משולם מס חברות על ההכנסה החייבת ברמת החברה, ובשלב השני, כאשר רווחי החברה מחולקים לבעל המניות עד הבית, משולם מס על הכנסת הדיבידנד ברמת היחיד. לכן, כאשר היחיד מחזיק בשרשרת חברות, לא ימוסה כל שירשור של דיבידנד מחברה לחברה, אלא פעם אחת יוטל מס חברות בחברה מפיקת הרווחים, ופעם שניה יוטל מס על חלוקת הדיבידנד ליחיד.

סעיף 126(ב) לפקודה קובע, כי בהכנסתה החייבת של חברה "לא תיכלל הכנסה מחלוקת רווחים או מדיבידנד שמקורם בהכנסות שהופקו או שנצמחו בישראל שנתקבלו במישרין או בעקיפין מחבר-בני-אדם אחר החייב במס חברות" (הדגשות הח"מ).

דיבידנד בין-חברתי שמקורו בהכנסה פטורה

מה דינו של דיבידנד בין-חברתי שמקורו בהכנסה, החייבת בשעור מס מוגבל, כגון סכום אינפלציוני החייב במס בשעור של 10%, או רווח הון, החייב במס לפי חישוב לינארי? ומה לגבי דיבידנד בין-חברתי שמקורו בהכנסה פטורה, כגון סכום אינפלציוני פטור וריבית מוסדות?

סעיף 126(ב) מוציא מבסיס המס חלוקת רווחים "...שנתקבלו מחבר-בני-אדם אחר החייב במס חברות". כלומר, לא נדרש תשלום מס חברות על ההכנסה הספציפית ממנה מחולק הדיבידנד, כתנאי להוצאה מבסיס המס. די בכך כי החברה מחלקת הדיבידנד חייבת בדרך כלל במס חברות. פרשנות לפיה יש לכלול בבסיס המס דיבידנד בין-חברתי, שמקורו בהכנסה פטורה או בעלת שעור מס מוגבל, תעקר את הוראת הפטור, בדומה לעקרון שנפסק בעניין מודול בטון.

כאמור, דיבידנד בין-חברתי שמקורו בהכנסה שהופקה בישראל הוצא מבסיס המס. אולם מה בדבר דיבידנד בין-חברתי שמקורו בסכומים שאינם הכנסה כלל? המונח 'הכנסה' מוגדר בפקודה כך: "סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2 ו- 3...".

דיבידנד בין-חברתי שמקורו בשיערוך ניירות ערך סחירים ורווחי אקוויטי

שערוך תיק ניירות ערך סחירים ורישום רווחי אקוויטי נכללים ברווחי חברה לפי כללי חשבונאות מקובלים, למרות שאינם מהווים הכנסה לצרכי מס עד למכירתם בפועל, לפי עקרון המימוש. נראה, כי אין מניעה בחוק החברות לחלק דיבידנד מרווחים אלו, המשקפים את עליית שווי נכסי החברה, וזאת בכפוף למבחן הרווח ומבחן יכולת הפרעון. אך האם דיבידנד בין-חברתי, שמקורו בשערוך ניירות ערך סחירים או ברווחי אקוויטי הוצא מבסיס המס ככל דיבידנד רגיל?

סעיף 126(ב) כנוסחו לפני תיקון 132 קבע, כי בהכנסתה החייבת של חברה "לא תיכלל הכנסה מדיבידנד או מחלוקת רווחים שנתקבלו... מחבר-בני-אדם אחר החייב במס חברות...". לא היתה התייחסות למקורו של הדיבידנד בחברה המחלקת – לא מבחינת מיקום ההכנסה ולא מבחינת סיווגה. עם שינוי שיטת המס מטריטוריאלית לפרסונלית, נקבע כי דיבידנד בין-חברתי, שמקורו בהכנסות שהופקו בחו"ל, לא מוצא מבסיס המס.

וכך נכתב בקובץ הפרשנות של מס הכנסה: "לאחר התיקון צומצם סעיף 126(ב) כך שיחול רק לגבי רווחים או דיבידנדים שמקורם בהכנסות שהופקו או נצמחו בישראל". אין כוונת התיקון להחזיר לבסיס המס סכומים שהופקו בישראל, הנכללים ברווחי חברה לפי כללי חשבונאות מקובלים, ואינם מהווים הכנסה לצרכי מס, כגון שערוך ניירות ערך סחירים ורווחי אקוויטי.

שיטת המיסוי הדו-שלבית: המהות הכלכלית

דיוקים לשוניים הינם חשובים, אולם לטעמי, על המהות הכלכלית להוביל. בהתאם לשיטת המיסוי הדו-שלבית, אין למסות דיבידנד המשורשר בין חברות. אולם מה הדין כאשר עקב הבדלי עיתוי בין הרישום החשבונאי לכללי המס, חולקו רווחים בטרם שולם עליהם מס חברות?

אמנם נכון כי בגין שערוך ניירות ערך סחירים ורווחי אקוויטי טרם שולם מס חברות. אך מס זה ישולם בעתיד, לכשימכרו ניירות הערך. ואף אם ערכם ירד בעתיד, באופן שיווצר הפסד הון, ללא תשלום מס, הרי שמסתבר למפרע כי לא היתה הצדקה כלכלית למסות אותם בעת שיערוכם, ומדוע יש למסות כבר כיום דיבידנד בין-חברתי, שמקורו ברווחים אלו?

מתי קיימת הצדקה למסות עליית ערך רעיונית? כאשר קיים חשש כי רווח זה לא ימוסה לעולם, כגון בהוצאת הנכס לחו"ל, או בהעברתו למישור הפרטי. כך, מוטל מס יציאה על אדם שחדל להיות תושב ישראל, ונקבעה מכירה רעיונית של מלאי השייך לעסק שהופסק, הוראות המהוות מיסוי עליית ערך רעיונית, למען לא יחמקו נכסים אלה באופן קבוע מרשת המס.

לא כן הדבר בהבדלי עיתוי. עקרון המימוש קובע כי אין למסות עליית ערך נכסים בטרם מומשו, הן בשל הקושי לדייק בחישוב עליית ערכם והן מחוסר תזרים, שעתיד להתקבל עם המכירה בפועל. ניירות ערך סחירים והשקעה בחברות בנות הינם נכסים ברי-מיסוי לכשימכרו, ולכן אני סבור כי אין הצדקה כלכלית למסות את הדיבידנד הנובע מעליית ערכם, במועד חלוקתו כדיבידנד בין-חברתי.

דיבידנד בין-חברתי שמקורו בשערוך נדל"ן להשקעה

הדברים יפים גם לגבי נדל"ן להשקעה. כחלק מאימוץ הדרגתי בישראל של תקני IFRS, תקן 16 מאפשר לשערך נדל"ן להשקעה לשווי ההוגן שלו. רווחי שערוך אלה אינם חייבים במס בידי החברה – אף לשיטתה של רשות המיסים. לפיכך, לטעמי, דיבידנד בין- חברתי, שמקורו בשערוך נדל"ן להשקעה, אין זה ראוי שיכלל בבסיס המס של החברה מקבלת הדיבידנד, שכן הכללה זו מהווה כפל מס, לאור חבות המס העתידית שתחול על הנדל"ן להשקעה לכשימכר.

הכותב:

גיל רוזנשטוק, רו"ח (משפטן) – מנהל המחלקה המקצועית במשרד שיף הזנפרץ ושות' רואי חשבון

‹ חזרה