השינויים המוצעים בחוק הביטוח הלאומי

רו"ח אלעד רוזנטל

מעטים עדיין טוענים כי דמי הביטוח הלאומי מהווים "ביטוח". הדעה הרווחת היא שמדובר במס לכל דבר ועניין. באופן עקרוני, בדמי הביטוח הלאומי קיים מרכיב מועט של "תמורה" כנגד תשלום דמי הביטוח, אך מרבית התשלום הינו מס לכל דבר ועניין. מדובר ב"מס במובן הרחב".

גם עמדת המחוקק סוברת שמדובר במס. כאשר המחוקק ביקש לשנות את מדרגות המס, בתיקון 147 לפקודת מס הכנסה, הוא התאים את המדרגות כך שיתאימו ל"תקרה" של דמי הביטוח הלאומי.

מכיוון ומדובר במס, הרי שהמחוקק מבקש לסגור "פרצות" קיימות.

החקיקה המוצעת, כוללת את סגירת ה"פרצות"/"תכנוני המס" בנושאים הבאים:

1) חברות משפחתיות וחברות בית.

2) דיבידנד בחברות פרטיות.

3) הכנסות פסיביות מנכסי מקרקעין (לרבות נכסים מחו"ל).

4) שכר דירקטורים.

5) "עצמאי שאינו נכנס להגדרה".

המחוקק מציע להטיל סעיף כללי שיקבע כי כל הכנסה שמקורה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה (מעסק, ממשכורת, מריבית, משכירות וכו') תהיה חייבת בדמי ביטוח לאומי.

כלומר, ה"משוואה" אשר פטרה מדמי ביטוח-לאומי בגין הכנסות פסיביות הנמוכות מההכנסות האקטיביות תבוטל.

בפועל, המשמעות היא שבעלי מניות בחברות פרטיות, ששכרם נמוך מה"תקרה" של המוסד לביטוח לאומי, לא יהיה להם כדאי למשוך דיבידנד. במידה וימשכו דיבידנד, הם יגיעו לחבות מס כוללת של כ- 60%!

כמו כן, שכר דירקטורים שנפסק כי הוא פטור מדמי ביטוח לאומי, בהתאם לתיקון המוצע – יהיה בכל מקרה חייב.

"תכנון מס" חשוב וידוע היה להגדיר עצמאים קטנים, שהינם גם שכירים כ"עצמאי שאינו נכנס להגדרה". קיימות כמה חלופות על-מנת להיכלל בהגדרה זו, אך באופן כללי עצמאי שמרוויח עד 40,000 ₪ בשנה, ועובד פחות מ- 12 שעות בשבוע כעצמאי, לעניין המוסד לביטוח לאומי הוא לא יוגדר כ"עצמאי". במידה ויש לו גם משכורת, הוא יחשב כ"שכיר". אחרת יחשב כ"לא שכיר ולא עצמאי".

במידה והחוק ישונה, בהתאם למוצע, הרי שגם מי שיחשב כ"עצמאי שאינו נכנס להגדרה" יהיה חייב בדמי ביטוח לאומי על הכנסתו מעסק. במקרה שכזה, כמובן שעדיף מראש להיות מוגדר כ"עצמאי" ולפחות ליהנות ממעט הביטוחים שבכל זאת ניתן יהיה לקבלם.

חשוב להדגיש כי ישנן הכנסות, הנכללות בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, אך בכל מקרה יהיו פטורות מדמי ביטוח לאומי, בהתאם לסעיף 350 לחוק המוסד לביטוח לאומי, ובין השאר: הכנסות מדמי שכירות במסגרת הפטור ומסלול 10%, ריבית ודיבידנד במידה ולא מדובר ב"בעל שליטה" וכו'.

בהתאם לפסיקה, "חברה משפחתית" תהיה חייבת בדמי-ביטוח לאומי רק בשנה שבה חילקו בפועל את הרווחים.

כלומר, כל עוד הרווחים (שחויבו במס הכנסה בשנה השוטפת) אינם מחולקים, לא תחול חיוב בדמי ביטוח-לאומי. כמו כן, במידה ובשנת-החלוקה של הרווחים, ההכנסות האקטיביות היו גבוהות יותר מהפסיביות – כל הרווחים יהיו פטורים מדמי הביטוח הלאומי.

לצורך סגירת הפירצה הזו, לא הספיקה ההוראה הכללית לפיה כל ההכנסות המנויות בסעיף 2 לפקודה יהיו חייבות בדמי ביטוח לאומי, שכן במידה ולא נחלק את הרווחים – לא תהיה כלל חבות בדמי הביטוח הלאומי.

על-כן המחוקק מבקש לקבוע גם כי יראו את הרווחים "כאילו" חולקו בשנה שבה הם נוצרו.

סעיף זה, למעשה משווה את הוראות המס בחוק הביטוח הלאומי, עם הוראות המס בפקודת מס הכנסה.

השינויים המוצעים אכן מתבקשים, לאור התפיסה שדמי הביטוח הלאומי הינם מס, ועל-כן יש לסגור "פרצות" שקיימות.

מן הראוי שעמדה זו של המחוקק, אשר מתבקשת לאור השינויים המוצעים, תודגש ותובהר באופן מלא, תוך שינוי השם ל"מס הביטוח הלאומי", ולא "דמי ביטוח לאומי".