בית הדין הארצי לעבודה

פסק דין

השופט שמואל צור

1. המערער הועסק אצל המשיבה כעוזר מחסנאי וכנהג חלוקה. המערער הועסק החל מחודש יולי 1996, עד לפיטוריו בחודש דצמבר 2001. פיטוריו של המערער נעשו לאלתר, לאחר שהוא נחשד בגניבה ממעבידתו. לאור זאת גם לא שולמו לו פיצויי פיטורים.

2. המערער הגיש תביעה בבית הדין האזורי בבאר שבע בה ביקש לחייב את המשיבה לשלם לו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, ופיצוי על פיטורין שלא כדין. עוד טען המערער כי המשיבה לא שילמה לו, בחדשים ספטמבר 2001 – נובמבר 2001, הטבות מס המגיעות, לפי החוק, לתושבי הנגב.

3. בית הדין האזורי (השופט משה טוינה; תיק עב' 2235/04) דחה את תביעת המערער. בית הדין האזורי קבע – על יסוד התשתית הראייתית שבאה בפניו – כי ביום 17.12.01, בסוף יום העבודה, נבדק הרכב בו נסע המערער (רכב של המשיבה) ובו נמצא כי החלק האחורי של הרכב היה מלא קרטונים ריקים ומאחוריהם מוסתר ארגז סחורה של דג נסיכת הנילוס בשווי של כ-300 ש"ח. המערער הודה בפני מנהלי המשיבה כי לקח סחורה זו ללא רשות ובשל כך הופסקה עבודתו לאלתר.

4. בית הדין האזורי קבע כי, בנסיבות הללו, המערער אינו זכאי לפיצויי פיטורים ואינו זכאי לפיצוי על פיטורים שלא כדין. אשר לטענת המערער על זכותו להטבות מס מכח חוק הנגב, קבע בית הדין האזורי כי, לפי חוזה העבודה, המערער קיבל שכר "נטו" ולכן שינויים בהוראות המס אינם משפיעים עליו, לא לרעה ולא לטובה.

5. בית הדין בדק ומצא כי המערער לא קיבל את כל המגיע לו עבור עבודתו בחודש דצמבר 2001 וחייב את המשיבה לשלם לו עבור 14 ימי עבודה בחודש זה. כמו כן חייב בית הדין האזורי את המשיבה לשלם למערער דמי הבראה עבור שבעה ימים.

6. בערעור בפנינו טוען המערער כי לא היתה הצדקה לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים ואת ההודעה המוקדמת. לטענתו, הוא פוטר שלא כדין והוא זכאי גם לפיצוי כספי על כך. לטענתו, המשיבה לא הוכיחה כי המערער אומנם גנב ממנה סחורה. לטענתו, לא היתה הצדקה לשלול את פיצויי הפיטורים בשל "חומרת המעשה". לטענתו, שלילת פיצויים אינה אוטומטית בכל מקרה וכרוכה בהפעלת שיקול דעת, בהתחשב בנסיבות כל עניין. לטענתו, מדובר בסחורה בשווי של 300 ש"ח ולעומתה, פיצויי הפיטורים שנשללו ממנו מגיעים לכ-40,000 ש"ח. לטענתו, לא הוגשה תלונה למשטרה בקשר לגניבה.

אשר להטבות המס – טוען המערער כי המשיבה החתימה את כל עובדיה על הסכמה לוותר על הטבות מס שמקורן ב"חוק הנגב", ולמעשה היא נהנית מהטבות אלה. לטענתו, הטבות המס נועדו לחול על העובדים ולא על מעסיקיהם.

המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי, על מסקנותיו ונימוקיו.

שלילת פיצויי פיטורים

7. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל, בחלקו, בכל הנוגע לשיעור שלילת פיצויי הפיטורים.

8. המערער נתפס כשהוא מנסה לגנוב ממעסיקתו סחורה השייכת לה. המערער הודה במעשיו. בשל כך המערער פוטר על אתר ולא שולמו לו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

9. אין לנו כל יסוד להתערב במימצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית הדין האזורי באשר לנסיבות הגניבה. בעניין זה פסיקת בית הדין האזורי מעוגנת בתשתית ראייתית מוצקה, הכוללת, בין השאר, גם את הודאת המערער על מעשיו (סעיף 14 לפסק הדין של בית הדין האזורי).

10. לא יכול להיות ספק בדבר חומרת מעשה של גניבת עובד ממעבידו. יחסי עבודה הם יחסים קרובים בהם קיים משקע עמוק וחיוני של יחסי אמון בין עובד למעסיקו. עבודתו של עובד כרוכה, כמעט תמיד, בטיפול ברכוש של המעסיק וחובת הנאמנות הבסיסית שלו מחייבת לטפל ברכוש זה בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעבידו או גניבת רכוש זה מהווים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פיצויי פיטורים. תימוכין לדבר ניתן למצוא ב"תקנון העבודה הסכם קיבוצי כללי" משנת 1962 בו נקבע כי עובד אשר גנב ממעסיקו צפוי לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים (ראו סעיף 53 לתקנון העבודה). הוראות תקנון העבודה מעוגנות בסעיפים 16 – 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 והדברים ידועים.

11. עם זאת, מקובלת עלינו טענת המערער כי שלילת פיצויים מלאה אינה דבר אוטומטי ומובן מאליו. קיימת הצדקה לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים את שיעור שלילת פיצויי הפיטורים לכל עניין על פי נסיבותיו. דבר זה מתחייב מן הצורך לקבוע סנקציה מידתית התואמת את הנסיבות המיוחדות של כל מקרה, על החומרה שבהן ועל הקולה שבהן. עניין זה מסור בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק.

12. בנסיבות עניינו של המערער סבורים אנו שקיימת הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים, אך לא בשיעור מלא. אין חולק כי מעשה הגניבה בו נתפס המערער חמור, אך יש בצידו גם נסיבות מקילות שראוי להביאן בחשבון והן – הערך הזעום של הרכוש שנגנב (300 ש"ח), העובדה שהמערער הודה במעשיו והעובדה שמדובר במעשה שככל הידוע היה חד פעמי. על כך ניתן להוסיף את העובדה שהמערער פוטר, דבר המהווה "עונש" בפני עצמו.

13. בנסיבות העניין סבורים אנו שיש הצדקה לשלול מן המערער את רוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו אך לא את כולם. לדעתנו, ראוי בנסיבות העניין להעמיד את שיעור פיצויי הפיטורים למערער על 40% מן הסכום הכולל שהיה מגיע לו אלמלא מעשה הגניבה על בסיס שכרו האחרון, כשסכום זה נושא רבית והצמדה מיום הפיטורים ועד התשלום בפועל.

14. אשר להודעה מוקדמת – אין ספק שבנסיבות העניין זכאית היתה המשיבה לפטר את המערער על אתר ולכן אין הוא זכאי להודעה מוקדמת.

הטבות מס לפי "חוק הנגב"

15. אשר להטבות המס לפי "חוק הנגב" – עניין לנו בהוראה מיוחדת בפקודת מס ההכנסה אשר קבעה שיעורי מס מופחתים לתושבי הנגב (סעיף 11(ב) לפקודת מס הכנסה). לפי הוראה זו, משעה שקטנים שיעורי המס – גדלה ההכנסה נטו ולטענת המערער הטבה זו צריכה לחול גם עליו. דא עקא, המערער – כמו כל העובדים אצל המשיבה – קיבל שכר "נטו" בשיעור מוסכם, כך שנטל המס הוא על המשיבה. השאלה היא אפוא האם שינויים בשיעורי המס – בכלל ולפי חוק הנגב בפרט - צריכים להשפיע על שכרו של עובד שלפי הסכם העבודה שלו השכר משולם לו על בסיס "נטו".

16. בשיטתנו המשפטית, כלל הוא ששכרו של עובד הוא שכר "ברוטו". שכר זה משקף את הסכום הכולל המגיע לעובד והוא מהווה את הבסיס לתשלומי המס המוטלים עליו. סכום זה גם מהווה בסיס לחישוב זכויות שונות המגיעות לעובד, כגון - פיצויי פיטורים ותשלומים אחרים המחושבים על בסיס השכר "ברוטו". עם זאת, קיימת אפשרות ליצור הסדר תשלום שכר על בסיס "נטו" על פיו מובטח לעובד שכר בגובה מוסכם כשהמעסיק נושא בנטל המס ותשלומי החובה האחרים (למשל – ביטוח לאומי) על בסיס שכר "ברוטו" המגולם מן השכר המוסכם "נטו". עקרונית, השכר המגולם ("ברוטו") הוא לעולם השכר הפורמלי וההבדל בינו לבין הסדר שכר "נטו" הוא שבאחרון התשלום "נטו" הוא יציב והשכר "ברוטו" משתנה לפי שיעורי המס והנתונים האישיים של העובד, בעוד בהסדר רגיל השכר "ברוטו" הוא היציב והשכר "נטו" משתנה לפי שיעורי המס ונתוניו האישיים של העובד.

17. עם זאת נפסק כי הצדדים רשאים להתנות על עקרון זה ולקבוע לעצמם הסדר שונה:

"דרך המלך בנקיבת סכומי שכר עבודה ופיצויי פיטורים הינה נקיבתם בסכום ה"ברוטו", שעה שעל המעביד מוטלות חובות מכח חוקים שונים לבצע ניכויים מאותו "ברוטו"... הצדדים רשאים להתנות ולקבוע, כי העובד יקבל לידיו תשלום "נטו" ואזי יחולו תשלומי החובה השונים על המעביד, עליו החובה "לגלם" את הסכומים המשתלמים לעובד".

(דב"ע מז/16-3 פד"ע טז' 185, 189 וראו גם ע"ע 254/99 סופרשוק גרינברג – מאנה, לא פורסם; עבודה ארצי כרך ל"ב (2) 354 בעמוד 3).

כמו כן נפסק כי:

"אף שדרך המלך היא הסכם על "שכר ברוטו" אין כל פסול בהסכם על "שכר נטו", ואף סעיף 141 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) מסדיר הסדר שכזה".

(דב"ע מ"ז 146-3 חוג'יראת – גל, פד"ע כ' 19, 25).

מכאן שהסדר של שכר "נטו" הוא אפשרי, הוא לא בלתי חוקי וככל שהוא קיים הוא גם מחייב את הצדדים לו.

18. הסדר של שכר "נטו" – כמו הסדרים רבים אחרים – טומן בחובו יתרונות אך גם חסרונות. מבחינת העובד היתרון שבהסדר הוא שמובטח לו שכר בסכום נתון, בלא שסכום זה מושפע משינויי מס או מכל סיבה אחרת. לפי הסדר זה, שכרו "נטו" של העובד מובטח גם אם שיעור המס המוטל עליו גדל ובמקרה שכזה המעסיק נושא בהפרש המס. אך הסדר שכזה הוא חרב פיפיות: ההסדר פועל לשני הכיוונים והוא מחייב גם במקרה של הקלות בשיעורי המס מהן לא נהנה העובד. זוהי התוצאה של הסדר שכר "נטו" וכשם שהעובד נהנה מהיתרונות שבהסדר זה כך הוא צריך להביא בחשבון את חסרונותיו. ברוח זו פסק חברי השופט רבינוביץ במקרה בו היה הסכם לתשלום שכר על בסיס "נטו" וחלו שינויים במדרגות המס אשר הקטינו את שיעור המס החל על העובד. באותו מקרה טען העובד כי שינוי מדרגות המס הפחית את שכר ה"ברוטו" שלו מבלי ששונה שכר ה"נטו" ונפסק כי כל עוד לא הפר המעסיק את ההסכם הקובע שכר "נטו" ועדכונו – אין בסיס לתביעת העובד (ע"ע 1332/00 ניתוב בע"מ – דרור; לא פורסם; עבודה ארצי, כרך לג' (44), 37).

19. גישה זו מקובלת אף עלי. בהסדר של תשלום שכר על בסיס "נטו", שינויים בשיעורי המס לא משפיעים על העובד, לא לטובה ולא לרעה. כפי שהוסבר, שינויים בשיעור המס משפיעים בשני הכיוונים והעובד אינו יכול לטעון כלפי הסדר זה רק מקום שהוא פועל לרעתו. גם חברתי השופטת גליקסמן מסכימה לעקרון זה, אלא שלדעתה יש להבחין בין שינויים "טבעיים" במדרגות המס – אשר לא יעניקו לעובד המועסק על בסיס "נטו" זכות תביעה להפרשי שכר - לבין שינויים "מהותיים" בגובה המס שמעבר לעדכונים השוטפים. הבחנה זו קשה בעיניי. אינני רואה מהו השוני העקרוני בין שינויים "טבעיים" במדרגות מס לבין הטבות מס אחרות הניתנות לעובד. אלה כמו אלה הן הטבות וההבדל ביניהן הוא כמותי שאין בו משום שוני מהותי. גם לא הובאו בפנינו נתונים לגבי שיעורי המס המופחתים מכח "חוק הנגב" ועל כל פנים לא ניתן לקבוע מהו קו הגבול בין שינויים "טבעיים" ל"מהותיים". לכן, לשיטתי, צריך לחול דין זהה על תוצאות שינויים בשיעורי המס במציאות של הסדר תשלום שכר על בסיס "נטו". חברתי מבקשת ליצור הבחנה זו דרך פרשנות להסכם העבודה, אך נראה לי כי דרך זו מלאכותית ואינה נכונה.

20. עם זאת, סבור אני כי ניתן לשרטט פתרון לסוגיה שבפנינו בדרך אחרת: כפי שראינו, דרך המלך לתשלום שכר היא שכר "ברוטו". עוד ראינו שהסכם מוגדר וברור לפיו משולם שכר על בסיס "נטו" הינו אפשרי ואינו בלתי חוקי. לטעמי, הסדר תשלום שכר על בסיס "נטו" הוא חריג וככל הניתן ראוי להימנע ממנו. עם זאת, ההסדר הוא נחלתם של הצדדים והם חולשים עליו. השיקולים המוליכים את הצדדים לגיבוש הסדר שכזה הם מגוונים וספק בעיני אם בית הדין צריך להיות ה"פטרון" שלהם לעניין זה. לגישתי, הסדר תשלום שכר על בסיס "נטו" הוא תקף ומחייב כל עוד הוא קיים. שני הצדדים ליחסי עבודה הם הנותנים לו תוקף וכל אחד מהם יכול לחזור בו ממנו. אך מובן הוא שלא ניתן לכפות הסדר שכזה על עובד שלא מרצונו או שלא בידיעתו או כתנאי מוקדם לקבלתו לעבודה. יש מקום לקבוע כי הסדר של שכר "נטו" יהיה בתוקף בתנאי שהוא מוגדר וברור ובתנאי שניתנה לו הסכמה מודעת של העובד. בנתונים אלה ההסכם יהא תקף ומחייב. עם זאת, על פי גישתי, בכל מצב שמורה למי מן הצדדים ליחסי העבודה – לעובד, כמו גם למעביד – הזכות לדרוש הפסקת ההסדר וחזרה לדרך המלך של תשלום שכר על בסיס "ברוטו". הבסיס המשפטי לזכות לדרוש זאת הוא, תקנת הציבור המחייבת שלא לאפשר לצד ליחסי העבודה להתנגד לדרישת הצד האחר לתשלום שכר על בסיס "ברוטו" אם אכן דרישה שכזו קיימת. מכאן, לשיטתי, אם מצא עובד שהסדר תשלום השכר "נטו" אינו כדאי לו, יכול הוא בכל עת לדרוש להמיר אותו בהסדר המקובל של שכר "ברוטו" ועל המעסיק מוטל יהיה לכבד דרישה זו.

21. במקרה הנדון קיים בין הצדדים ליחסי עבודה הסדר של תשלום שכר "נטו". אין בפנינו פרטים מלאים ומדויקים על טיבו של ההסדר אך ברור שמדובר בהסדר קיים. מדובר בהסדר הנמשך פרק זמן רב והוא חל על כל העובדים אצל המשיבה. המערער מודע להסדר ומבחינתו הוא מחייב. עם זאת, עומדת למערער זכות לדרוש שינויו של ההסדר באופן שהשכר ישולם לו על בסיס "ברוטו", כמקובל וכראוי. לפיכך – כל עוד לא דרש זאת המערער - עומד ההסדר בעינו ומכאן שדין ערעורו להידחות בנקודה זו.

22. בשולי הדברים יש מקום להעיר על "הסדר" לפיו נדרשו עובדי המשיבה לחתום על מסמך המאשר הסכמתם להפחתת שכרם "ברוטו" כתוצאה מ"חוק הנגב". לדעתי, דרישה זו של המעסיק אינה חוקית וככל שחתמו עובדי המשיבה על הסכמה שכזו, אין לה תוקף מחייב.

23. סוף דבר – לו תישמע דעתי, יתקבל הערעור בחלקו כאמור בסעיף 13 לעיל. המשיבה תישא בהוצאות המערער בסכום מוקטן של 2,500 ש"ח.

השופטת לאה גליקסמן:

1. 1. בכל הנוגע לתביעה לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת – אני מצטרפת לחוות דעתו של חברי, השופט צור. בכל הנוגע להטבת המס לפי "חוק הנגב" – לדעתי דין הערעור להתקבל, מנימוקים שיפורטו להלן.

2. 2. אכן, ההסכמה בין הצדדים הייתה לתשלום שכר "נטו", כאשר לכאורה שינויים בשיעור המס אינם צריכים להשפיע על שכרו של העובד. אולם, לדעתי, אין לפרש את ההסכמה בין הצדדים כחלה גם במקרה הנדון, כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות ששררו בעת כריתת ההסכם. גם כאשר מוסכם על שכר "נטו", ההסכמה משקפת הסכמה לשכר "ברוטו" בשיעור מסוים. לכן, לדעתי, יש לפרש את ההסכמה כחלה רק במקרה בו השינויים שחלים בשיעור המס, לרעה ולטובה, הם שינוים רגילים, הנובעים מעדכון שוטף של מדרגות המס, ולא משינויים מהותיים בחקיקה.

3. 3. יש להדגיש, כי גם כאשר מוסכם על תשלום שכר "נטו", יש משמעות לשכר "ברוטו" המשולם לעובד, לצורך חישוב זכויותיו השונות. כך למשל, זכויותיו של העובד על פי חוק הביטוח הלאומי הנגזרות משכר (דמי פגיעה במקרה של תאונת עבודה, דמי אבטלה, דמי לידה) נקבעות על פי השכר "ברוטו", ממנו נוכו דמי ביטוח. גם תשלום התנאים הסוציאליים (ביטוח פנסיוני, פיצויי פיטורים) נגזר משכרו "ברוטו" של העובד. במקרה הנדון, כעולה מנספח י' לתצהיר העובד, "אישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר" לצורך תביעתו של המערער לדמי אבטלה, השכר "ברוטו" של העובד הופחת מסך של 5,101 ₪ לסך (ממוצע) של כ- 4,650 ₪. הפרשנות לפיה בהסכמה לשכר "נטו" הסכים העובד כי שכרו "ברוטו" יופחת במידה משמעותית במקרה שיחול שינוי מהותי בחקיקה הקובעת את שיעורי המס, מעבר לעדכונים השוטפים והרגילים, וכפועל יוצא מכך יופחתו משמעותית זכויותיו הנגזרות מהשכר "ברוטו", אינה סבירה בעיני. למען הסר ספק, האמור לעיל יחול גם מקום בו חל שינוי מהותי במדרגות המס לרעת העובד.

4. על פי עדותו של עובד החברה לשעבר, מר בועז מגן דוד, המשיבה החתימה את העובדים על מסמך המאשר את הסכמתם להפחתת שכרם "ברוטו" כתוצאה מ"חוק הנגב" (פרוטוקול ע' 5, ש' 8 – 11). עצם העובדה שהמשיבה סברה כי עליה להחתים את העובדים על מסמך בנדון, מעידה כי גם בעיניה לא היה זה מובן מאליו כי ההסכמה לתשלום שכר "נטו" חלה גם במקרה של מתן הטבת מס משמעותית לעובד, כפי שניתנה ב"חוק הנגב".

5. לאמור לעיל יש להוסיף כי לא יכול להיות ספק שתכלית החוק הייתה מתן הטבה ל"תושבי הנגב" ולא ל"מעסיקי תושבי הנגב". תכלית ההטבה היא הגדלת הכנסתם של תושבי הנגב, ולא הקטנת עלות העבודה של מעסיקים של תושבי הנגב, אשר חלקם כלל אינם תושבי הנגב. משניתן לתת להסכם בין הצדדים פרשנות ההולמת את תכלית החוק, יש להעדיף את פרשנות ההסכם המקיימת את תכלית החוק.

6 . בהתייחס לחוות דעתו של חברי השופט צור אוסיף:

א. א. משנקבע כי הסדר לתשלום שכר "נטו" אינו בלתי חוקי, לא ניתן לראות בו הסדר הנוגד את תקנת הציבור.

ב. ב. ככל שהוסכם בין הצדדים על הסדר לתשלום שכר "נטו", לא מקובל עלי כי כל צד להסדר יכול לדרוש לבטלו בכל עת. קביעה כזו גם מנוגדת להלכת מילפלדר (בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (2) 210), לפיה צד לחוזה עבודה אינו רשאי להפסיק או לבטל חד צדדית הוראה בודדת מהוראות חוזה העבודה.

7. סוף דבר – לו דעתי תישמע, ערעורו של העובד בעניין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת יתקבל חלקית,כמפורט בסעיף 13 לחוות דעתו של חברי, השופט צור. כמו כן, יתקבל ערעורו בעניין הטבות המס על פי "חוק הנגב", וייקבע כי הוא זכאי לתשלום הסכומים שהופחתו משכרו "ברוטו" החל מחודש ספטמבר 2001. בנסיבות העניין, משפסק דינו של בית הדין האזורי קיבל את עמדת המשיבה, אין ספק כי הייתה בין הצדדים מחלוקת של ממש על עצם החבות, ולפיכך הסכום המגיע לעובד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום קשר העבודה ועד למועד התשלום בפועל.

השופט עמירם רבינוביץ

1. קראתי את דעותיהם של חברי השופטים, צור וגליקסמן, וסבורני שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה דעתה של חברתי, השופטת גליקסמן מגיעה לתוצאה צודקת יותר, ואינה סוטה מההלכה המשפטית הקיימת.

2. לא שיניתי את דעתי, לפיה במקרה בו מגיעים צדדים להסכם לתשלום שכר נטו, לא ניתן בנסיבות רגילות לראות בהפחתת שכר הברוטו, עקב שינוי

במדרגות המס כהפרת המוסכם עם העובד, ובלבד ששכר הנטו המובטח ישמר. בסופו של דבר ההתחייבות היא לשמירת שכר הנטו המוסכם. ברם, במקרה הנוכחי ההטבה נועדה לתושבי הנגב, שכירים כעצמאים. אם נלך לשיטתו של חברי השופט צור, העובד במקרה זה לא יהנה מההטבה של "חוק הנגב" וגם הכנסתו ברוטו תיגרע.

אני ער לכך, שגם שינוי במדרגות המס המיטיב עם העובד, אפשר שיגרום להפחתת שכר הברוטו שלו מבלי להקטין את שכר הנטו, אך שינוי זה הוא שינוי כללי לכלל החייבים במס. מאידך, במקרה הנוכחי מדובר בשינוי שמגזר ספציפי יחודי נועד להנות ממנו בכוונת מכוון, ולכן מדיניות שיפוטית נכונה היא לצמצם את האפשרות לגריעה מזכות זו בדרך של הסכם.

אשר על כן, אני מצטרף לדעתה של השופטת גליקסמן, בנושא "חוק הנגב" לרבות כל שאר הערותיה בנושא זה.

לסיכום: אני מצטרף לדעת השופט צור בנושא שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים, ותמורת ההודעה המוקדמת.

אני מצטרף לדעת השופטת גליקסמן בנושא "חוק הנגב".

נציג עובדים מר שלום חבשוש

בנוגע לתביעה לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת, אני סבור שיש לשלול שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים ולהעמידם על 60% מן הסכום הכולל. כן יש לשלול את תמורת ההודעה המוקדמת.

אשר לנושא "חוק הנגב" אני מצטרף לדעתה של השופטת גליקסמן.

נציגת מעבידים גב' אמירה גלין

אני מצטרפת לדעת השופט צור בנושא שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת. יחד עם זאת בנסיבות העניין יש לדעתי להעמיד את שיעור פיצויי הפיטורים למערער על 50% ולא על 40% כפי שפסק השופט צור .

אני מצטרפת לדעתם של השופטת גליקסמן והשופט רבינוביץ' בנושא "חוק הנגב"

סוף דבר

בכל הנוגע לפיצויי פיטורים - ערעורו של העובד יתקבל חלקית, כאמור בפסק דינו של השופט שמואל צור, על דעת השופטים עמירם רבינוביץ ולאה גליקסמן. לפיכך, שיעור פיצויי הפיטורים יעמוד על 40% מן הסכום הכולל שהיה מגיע למערער על בסיס שכרו האחרון, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הפיטורים ועד התשלום בפועל. אשר לרכיב ההודעה המוקדמת - יש לשלול מן המערער את תמורת ההודעה המוקדמת.

מתקבל ערעורו של העובד בעניין הטבות המס על פי "חוק הנגב", כאמור בפסק דינה של השופטת לאה גליקסמן, אליה הצטרפו השופט רבינוביץ ושני נציגי הציבור, כנגד דעתו החולקת של השופט שמואל צור. העובד זכאי לתשלום הסכומים שהופחתו משכר ה"ברוטו" בשל חוק הנגב, החל מחודש ספטמבר 2001, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום קשר העבודה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום ח' באב, תשס"ז (23 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.