בתי המשפט

 

 

 

 

החלטה

 

1. בפני מונחת בקשת המבקש, פקיד שומה באר-שבע (להלן: "פקיד השומה"), לסלק על הסף את התובענה שהגיש המשיב (להלן: "כהן"), אותה הגיש במסגרת המרצת פתיחה, וזאת מאחר ולטענתו ההליך האזרחי בו נקט המשיב הינו בבחינת ניסיון לעקוף את סדרי הדין הנהוגים בענייני שומות ומיסים, בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת מס הכנסה").

 

העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

2. כהן הגיש תובענה במסגרת המרצת פתיחה, בה ביקש סעד הצהרתי כנגד פקיד השומה, המכוון כנגד שיטת חישוב השומה, הנוגעת להכנסותיו והכנסות בת זוגו כשהוא מבקש סעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי הוא זכאי כי תיערך לו שומה נפרדת בגין הכנסתו וזאת מכח סעיף 66 (ב) לפקודת מס הכנסה. בקשתו זו מכוונת החל משנת המס 2003 ואילך.

 

3. כהן נפצע במהלך שרותו הצבאי במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 ובשנת 1974 נישא לבת זוגו דהיום. לכהן נקבעה נכות של 77% לצמיתות ובהתאם להוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959, המליץ משרד הביטחון בשנת 1995 על שיקומו של כהן באמצעות הקצאת קרקע ממינהל מקרקעי ישראל, אשר תשמש להקמת תחנת דלק. מינהל מקרקעי ישראל הקצה לכהן את הקרקע, בכפוף לחתימה על הסכם חכירת משנה עם חברת דלק כלשהיא, כשחברת הדלק לקחה על עצמה את עריכת התכנון וההקמה של תחנת הדלק על חשבונה.

כהן ערך הסכם שכזה עם חברת הדלק "פז" וקיימת לו הכנסה מדמי שכירות חודשיים המשתלמים לו על ידי חברת הדלק "פז", המפעילה את התחנה. בנוסף עובד כהן כסוכן ביטוח ויש לו הכנסה קטנה מיגיעה אישית. אשתו של כהן נהנית כיום מהכנסה מפנסיה המשולמת לה, המהווה הכנסה מיגיעה אישית.

לגבי שנות המס 2003 ו-2004 נחתם הסכם שומה ביום 30.6.05.

בשנת 2005 פנה כהן לפקיד השומה וביקש כי יערך לו ולאשתו חישוב מס נפרד מחישוב המס של אשתו, רטרואקטיבית החל משנת המס 2003 ואילך, וכי ההכנסה מדמי השכירות מתחנת הדלק תצורף להכנסתו שלו מיגיעה אישית ולא להכנסת אשתו מיגיעה אישית, כשהוא מתבסס על הוראות סעיף 66 (ב) לפקודת מס הכנסה.

פקיד השומה סרב לבקשה. בשל סירוב זה הגיש כהן את תביעתו זו  על פיה מבקש הוא את התערבות בית המשפט.

 

4. טוען פקיד השומה לקיומו של הליך ייחודי, על פי הוראות פקודת מס  הכנסה והוא בדרך של השגה בפני פקיד השומה, כשעל ההחלטה בהשגה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי המוסמך.

מעבר לכך טען כי אם מבקש כהן להשיג אחר קביעותיו של פקיד השומה לגבי שנות המס 2003 ו-2004, כי אז מדובר בשנות מס אשר לגביהן הושג הסכם בעניין השומה ועל כן מושתק הוא מלפתוח נושא זה לדיון.

אשר לשנת המס 2005, טען פקיד השומה כי משהוגש הדו"ח רק בשנת 2006, הרי שעל פי החוק עומדות לרשות פקיד השומה 3 שנים לעריכת שומה לפי מיטב השפיטה, במסגרתה ידחה או יקבל את צורת החישוב, או אופן ייחוס ההכנסות בין בני הזוג וכי בבוא היום, באם תדחה דרך החישוב אותה הציג כהן, יהיה רשאי כהן להגיש השגה לאחר שומה זו, באם ימצא לנכון לעשות כן ואף למצות את זכותו בדרך של הגשת ערעור מס הכנסה לבית המשפט המחוזי.   לסיכום טען כי עתירה זו, באשר לשנת המס 2005, הוגשה טרם זמנה, מאחר וההליכים הקבועים בדיני המס טרם מוצו.

 

5. מנגד טען בא כוחו של כהן כי  הולדתה של תובענה זו באה לעולם לנוכח הסכם השומה שגובש בין הצדדים לשנים 2003 – 2004. לטענתו תובענה זו נועדה לתת פרשנות נכונה להסכם שגובש וכי מקום שמדובר בפרשנות להסכם קרי, פרשנות הנוגעת לדרך חישוב המס שערך פקיד השומה על פי אותו הסכם, ולא בהשגה כנגד סכומי ההכנסה שנקבעו בהסכם, נדרשת התערבותו של בית המשפט ככל שהדברים נוגעים ליישומו של ההסכם וכי ההליך הנכון והראוי הוא בדרך של עתירה לפסק דין הצהרתי, אשר יצהיר בדבר הדרך הנכונה לביצוע תחשיב המס, כאשר סעד הצהרתי זה ישליך  על שנות המס הבאות. כהן בטיעוניו ביקש להסתמך על בג"ץ 61/81 מכתש חברה לציוד מחצבות ומכרות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדוליםפד' לו (1)  1.

 

6. לאחר שחזרתי ושמעתי את טענות הצדדים וכן עיינתי בכתבי הטענות שבאו בפני, סבורתני כי דין תובענה זו להדחות על הסף מכמה טעמים: תחילה- אין מדובר בסעד אשר לא יכול לבוא לידי מיצוי במסגרת הליכי הערעור הקבועים בפקודת מס הכנסה. רוצה לומר, כי גם אם חלק כהן בדיעבד על דרך חישוב המס לגבי שנות המס 2003- 2004, על אף הסכם השומה שגובש בין הצדדים, היה עליו למצות את ההליכים הדיונים הקבועים בהוראות פקודת מס הכנסה. בחירתו בדרך הנדונה הינה בבחינת הליך עוקף הוראות פקודת מס הכנסה ולכך לא ייתן בית משפט יד. במילים אחרות, מקום שהמחוקק קבע דרך ייחודית להשיג אחר קביעות הרשות, אם בדרך של השגות ועררים, אין לאפשר לנישום לעקוף את הדרך שנקבעה בדרך של פתיחת הדלת הדיונית במסגרת של תובענה לסעד הצהרתי לבית המשפט. המחוקק, בחוקי המס השונים, מצא לנכון לקבוע מועדים קצובים וקצרים להגשת השגות ועררים, מתוך מטרה וכוונה להביא את הליכי הערעור בענייני המס לידי סיום בתוך זמנים קצרים. פתיחת הדרך בפני נישומים בהליך אזרחי רגיל, שם שמורה להם הזכות לכאורה להגיש את התביעות בתוך 7 שנים, שהיא תקופת ההתיישנות על פי חוק, יש בה כדי לשים לעיל את הוראות החוק והרציו הדיוני אשר עומד מאחורי ההוראות הקבועות בחוקי המיסים השונים. 

רק לאחרונה נדרשתי לסוגיה דומה בבש"א 4407/05 הפ 5031/05 מנהל מס שבח רחובות נ' שתולים מושב עובדים להתישבות בע"מ שם קבעתי כי :

"בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי כאשר מותווית בחוק דרך לתקיפת החלטות של הרשות המנהלית הרי שיש ללכת בדרך זו ואין לאפשר את ביטול ההליך הקבוע בחוק או עקיפתו בדרך של הגשת תובענות רגילות, כגון המרצת פתיחה במקרה דנן. (ראה בעניין זה – ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס ואח', פ"ד לג (1) 496 שם קובע כב' השופט אשר כי :

                               "כשלעצמי הייתי מאמץ את הגישה לפיה קביעת חבותו של אדם למס, כולל החלטה בכל שאלה הכרוכה בקביעת החבות והיקפה, חייב להתברר בדרך המיוחדת שיועדה לה על-ידי המחוקק, אלא אם הסכימו הצדדים, במסגרת סמכותה החוקית, לדרך דיונית אחרת. לדעתי מוטב לקבוע בענין זה הלכה ברורה וחד משמעית כדי למנוע התדיינות מיותרת, ולא הייתי מסווג את ההלכה על-ידי "טעמים מיוחדים" למיניהם".

                              

(וכן ראה: ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא (3) 398; ע"ש 5016/98 מתמור מכון תערובת נ' מדינת ישראל, דנים מחוזי, כרך לב (5), 188 וכן ע"א 299/79 ברנוביץ נ' כהנא ואח' פ"ד לד (2) 606 וכן ספרו של השופט ד"ר י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995, עמ' 563 האומר שם כי: "כך אם התובע יכול לבצע את זכות על ידי פניה לגוף סטטוטורי או ערר בדרך שנקבעה בדין בית המשפט המוסמך ימאן בדרך כלל ליתן לו סעד על דרך של הצהרה. ")

 

7. מעבר לאמור לעיל, במקרה דנן לא עומדת בפני כל שאלה של פרשנות הסכם שנחתם בין הצדדים לשנות המס 2003-2004. הצדדים גיבשו ביניהם הסכם שומה לשנות המס האמורות ובחתימתם על ההסכם ועל הסכומים בו גיבשו הסכמתם לשומה ולדרך חישוב השומה. לא נמצאה, בנוסח ההסכם הנדון, כל הוראה הדורשת פרשנות או בירור. מקום שגובש הסכם שומה אין לפתוח אותו לדיון חוזר כל עוד לא הצביע אחד הצדדים על עילה לביטול מחמת אחת העילות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973.

 

8. בנוסף, בקשתו של כהן לסעד הצהרתי גורף לגבי כל שנות המס החל משנת 2005 ואילך לא יכולה להתקבל במסגרת תובענה לסעד הצהרתי מן הטעם כי טרם חלף המועד לבחינת הדוחות, אותם הגיש כהן לפקיד השומה לשנת המס 2005. בהתאם, אין ליתן במקרה דנן סעד גורף הצופה את פני העתיד, מאחר ואת דרך עריכת חישוב השומות יש לבחון מידי שנה בשנה בהתאם לאופי מקור הכנסות בני הזוג. אין מדובר בסעד הצהרתי הנוגע להגדרת מעמדו (סטטוס) של נישום, שהינו במהותו קבוע ובלתי משתנה, כדוגמת המקרה אשר התברר בבג"צ 61/81 (לעיל) – שם התבררה טענת החברה אשר ביקשה להכיר בה כחברה משפחתית-  כי אם בדרישה לסעד הצהרתי הנוגע לדרך החישוב, אשר יכולה להשתנות מידי שנה בשנה, בהתאם למקור יצירת ההכנסות של הנישום ובת זוגו.

גם אם טוען כהן כי מדובר כאן בפרשנות הוראת חוק ולכן יש לפתוח בפניו את הדלת בהליך של תביעה לסעד הצהרתי, סבורה אני כי כאשר מדובר בדרך ישום הוראת חוק ולא בהגדרת מעמד (סטטוס), נתונה הסמכות לפרשנות זו במסגרת הליכי הערעור שנקבעו בפקודת מס הכנסה. ראה למשל ע"א 8269/02 פקיד שומה חיפה נ' כרמל אולפינים בע"מ, פ"ד נט (1) 499- שם התבררה פרשנותה של הוראת חוק בפקודת מס הכנסה פרשנות סעיף 74 ל חוק – הנוגע לקיזוז הפסדי עבר ב "מפעל מעורב". ההליך שם התברר במסגרת הליכי השגה וערעור כמוסדר בפקודת מס הכנסה.

 

9. לאור כל האמור לעיל, על כהן למצות את הליכי ההשגה והערעור אל מול פקיד השומה, כמוסדר בפקודת מס הכנסה.  נסיבות דומות התבררו בע"א 900/01 רון קלס נ' פקיד שומהת"א 4 , פ"ד נ"ז (3) 750 – שם התבררה השאלה של מיסוי נפרד של בני זוג במסגרת הליך של השגה ולאחר מכן במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי המוסמך ולבסוף בא בפני בית המשפט העליון.
10. סוף דבר, הבקשה מתקבלת והתביעה שהגיש כהן נדחית על הסף.

כהן ישא בהוצאות המבקש  בסך 3,000 ₪ סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

ניתנה היום כ"ה בשבט, תשס"ז (13 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.