בתי הדין לעבודה

 

 

 

 

 

פסק דין

 

עניינה של התביעה שבפנינו בשאלה - מהו הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות, להם זכאי התובע.מאחר והמדובר בטיעונים משפטיים, לא נשמעו ראיות בתיק.

 

העובדות החשובות לענייננו:

1.         התובע נפגע בתאונה ביום 6.3.84 וזו הוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה ביום 1.1.85.

 

2.         ביום 11.6.01 פנה התובע לנתבע במכתב בו ביקש לתקן את הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות להם הוא זכאי בגין הפגיעה.

 

3.         ביום 8.8.01 ובתגובה למכתבו של התובע, נשלח לתובע מכתב על ידי הגב' סיאדה אלינור, מיחידת נפגעי עבודה בנתבע (נספח ב' לכתב התביעה), לפיו נדחתה בקשתו לתיקון הבסיס לחישוב הגמלאות. בהחלטתה נקבע כי:

 

"היות והנך עצמאי, חישוב הבסיס לתשלום נקבע ע"י מחלקת הגבייה בטוח הלאומי לאור בקשתך, הבסיס נבדק עימם שנית ונמצא כי הוא נכון ומדויק."

 

4.         בהמשך למכתבה של הגב' סיאדה מיום 8.8.01, פנה התובע לנתבע במספר מכתבים נוספים (ראה נספחים ג'- ה' לכתב התביעה).

 

5.         ביום 7.1.02 ניתנה החלטת הגב' מירה לונקר, מנהלת תחום בכירה גבייה בנתבע (נספח ו' לכתב התביעה), לפיה נדחתה פעם נוספת בקשתו לתיקון בסיס חישוב הגמלאות. בהחלטתה נקבע כי:

 

"הבסיס לתשלום דמי פגיעה ו/או נכות מפגיעה בעבודה לתאונה שאירעה ב-6.3.84 הוא הבסיס לתשלום דמי ביטוח שנקבע לשנת 83/4".

 

על פי חוק הביטוח הלאומי, עד 1.4.84, הבסיס לתשלום דמי ביטוח נקבע על פי שומה סופית לשנה שקדמה לשנת התשלום.

 

עד לקבלת שומה כאמור נקבע הבסיס בהתאם לשומה סופית אחרונה שבידינו מקודמת בהתאם לשכר הממוצע במשק  ומותאם לשנה המדוברת.

 

ולכן, הבסיס לשנת 83/84 הינו ההכנסה בשומה הסופית לשנת 82 ובהעדרה הבסיס בשומה הסופית האחרונה שבידינו.

 

אי לכך, השומה המצויינת במכתבך בסך 1,330 ש"ח לשנת 83 אינה רלוונטית לשנת הפגיעה, אלא שומה לשנת 82.

 

עבור שנת 82 התקבלה אמנם שומה בסך 653 ש"ח, אולם שומה זו הינה שומה עצמית, אינה שומה סופית ואינה יכולה, על פי החוק, לשמש כבסיס לתשלום.

 

השומה הסופית האחרונה שנמצאה בידינו הינה שומה לשנת 80 בסך 95 ש"ח.

 

שומה זו קודמה עפ"י השכר הממוצע והבסיס על פיה נקבע לסך 44,160 ש"ח לשנה.

 

על פי בסיס זה ההכנסה הרבעונית שקדמה לפגיעה היא 110 ש"ח, ולכן אין מקום לשינוי הבסיס לתשלום הגימלה."

 

6.         ביום 28.6.04 ולבקשת התובע, נשלח אליו מכתב על ידי מר כהן עמרם, סגן מינהֶלֶת תחום בכיר גבייה בנתבע (נספח י"ג לכתב התביעה) שעניינו: "דמי ביטוח לשנים 84/5- 80/1":

 

"להלן פירוט הכנסות שישמשו לתשלום דמי ביטוח לשנים 1980 עד 1984 כבקשתך.

 

 

הבהרות

 

1.         עד שנת המס 1983/4- בוצעו הפרשים בדמי ביטוח רק על סמך שומה סופית לשנה שקדמה לשנת הביטוח.

 

2.         לשנת המס 1984- בשנה זו היה מעבר משנה קודמת לשנה שוטפת. בשנת מעבר זו נערכו הפרשים על 75% מההכנסה שבשומה."

 

הצדדים הסכימו ביניהם על העובדות כדלקמן:

7.         התובע פנה לראשונה לנתבע ביום 11.6.01 בבקשה לתיקון הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות להם הוא זכאי ולכן התקופה הרלוונטית לענייננו בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, הינה שבע השנים שקדמו למועד האמור. מוסכם כי בכפוף להכרעת בית הדין, הנתבע הוא שיערוך חישוב מחדש בעניינו של התובע. 

 

השאלות שבמחלוקת כפי שהוגדרו על ידי הצדדים הינן כדלקמן:

8.         מהי השומה הרלוונטית לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות להם זכאי התובע- האם שומת שנת 1983, כפי שטען התובע, או שומת שנת 1982 כטענת הנתבע (לאחר מכן ביקשה ב"כ הנתבע לתקן טענתה ולפיה הכוונה לשומת 1980). האם יש להכליל הכנסות/הפסדי החברה המשפחתית של התובע ושל אשתו בהכנסות התובע לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות להם הוא זכאי.

 

טענות התובע:

1.         לטענת התובע, טעה הנתבע בכך שבחישוב הבסיס לתשלום גמלאותיו, הכליל הפסדי החברות המשפחתיות של התובע ואשתו בהכנסות התובע, לצורך חישוב הכנסתו החייבת של התובע, זאת בניגוד לפסיקת בית הדין לעבודה.

 

2.         עוד נטען כי הנתבע טעה שעה שחישב את בסיס הכנסתו של התובע על פי מקדמות ששולמו על ידי התובע במועד הפגיעה ולא על פי השומה הסופית, לשנה שבה נפגע התובע, או לחילופין לשומה הסופית של השנה שקדמה לשנה שבה נפגע התובע- שנת 1983.

 

3.         ועוד באותו עניין נטען כי הנתבע טעה בכך שחישב את בסיס הכנסתו של התובע לפי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד- 1984 אשר תוקנה בתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות (תיקון מספר 2)), התשמ"ז- 1986. בתקנות האמורות נקבע כי תחילת התיקון תהיה מיום 1 באפריל 1985, בעוד שפגיעתו של התובע ארעה ב- 6.3.84.

 

טענות הנתבע:

1.         הנתבע טען כי החישוב שבוצע לתובע על בסיס שומה סופית לשנת 1982, בדין יסודו.

 

2.         כמו כן נטען כי יש להביא בחשבון לעניין הכנסתו של התובע גם הכנסות ו/או הפסדים מהחברות המשפחתיות של התובע.

 

3.         בהודעת הנתבע לבית הדין ביקש הנתבע לתקן טעות קולמוס שנפלה. לטענת הנתבע השומה הסופית עובר לפגיעה היא שומת 1980 ולא 1982. כמו כן נתבקש בית הדין ליתן לנתבע אורכה על מנת להודיע עמדת הנתבע ולבדוק הטענה בדבר היות אשת התובע בעלת מניות של החברה המשפחתית. הודעה כאמור לא ניתנה עד ליום מתן פסק דין זה.

 

הכרעה:

לאחר שבחנו את כתבי הטענות, ועיינו בשאר החומר שבתיק החלטנו כי יש לקבל את

התביעה מהנימוקים שיובאו להלן.

 

מהי שומת המס הרלוונטית לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות להם זכאי התובע:

 

תשתית נורמטיבית:

1.         כאמור, נפגע התובע ביום 6.3.84, לפיכך עלינו לפנות להוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו מכוחו, כפי שהיו בנוסחם הקודם. תחילה נסקור את סעיפי החוק הרלוונטיים לענייננו:

 

2.         סעיף 53 לחוק הביטוח הלאומי, תשכ"ח- 1968 (להלן - "חוק הביטוח הלאומי"                  או "החוק") שכותרתו "שיעור דמי פגיעה", קובע:

 

"(א)     דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, אך לא יותר מהסכום הנקוב בלוח ה'".

 

2.         סעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי שכותרתו: "חישוב שכר עבודה רגיל"
 קובע:

 

"(א)     שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 53, הוא הסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.

  (ב)      "הכנסה", לענין סעיף זה -

(1)   (1)   במבוטח לפי סעיף 31(א)(1) - ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח;

(2)    (2)    במבוטח אחר שלפי סעיף 31(א) - ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א), והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אלמלא המקסימום הקבוע לתשלום דמי ביטוח; לענין זה רואים קצבה לפי פרק ו' כסכום שמגיעים ממנו דמי ביטוח."

 

3.         סעיף 67 לחוק שכותרתו: "קצבה עקב נכות 100%" קובע:

 

"(א)     נכה שדרגת נכותו היא 100% ישלם לו המוסד קצבת נכות; קצבת הנכות לחודש תהיה שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים למבוטח כפול שלושים."

 

 

4.         סעיף 68 לחוק, "קצבה עקב נכות 99%-25" קובע:

 

"נכה שדרגת נכותו פחותה מ-100%, אך אינה פחותה מ- 25%, או שהיא פחותה מ- 25% והיא דרגת נכות שאינה יציבה, ישלם לו המוסד קצבת נכות חודשית בסכום שהיחס בינו לבין הקצבה שהייתה משתלמת אילו הייתה דרגת נכותו 100% שווה ליחס שבין אחוז דרגת נכותו לבין מאה."

5.         סעיף 164 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

 

" (א)    עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיפים 2(1) ו- 2(8) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ומי שאינו עובד ולא עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה האמורה, והכל- בשנת הכספים שקדמה לתקופת התשלום, ....

 

(ב) (1) הכנסה בשנת הכספים שקדמה לתקופת התשלום תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה..., אולם כל עוד לא נערכה שומה סופית כאמור ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות, ודין המקדמות לענין חוק זה כדין דמי ביטוח." (הדגשות אינן במקור).

 

6.         סעיף 156(א) לחוק מגדיר "תקופת תשלום" כ"פרק זמן שלפיו משתלמים דמי ביטוח".

 

7.         סעיף 158 לחוק שכותרתו: "תחומה של תקופת תשלום", קובע:

 

"כל תקופת תשלום תסתיים בסופו של כל חודש, אם לא קבע השר בתקנות תחומים אחרים לתקופת תשלום, בין לכל המבוטחים ובין לסוגי מבוטחים."

 

8.         תקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשל"ז- 1977 (להלן- "התקנות") קובעת:

 

"מקדמה תחושב על בסיס השומה או על בסיס דין וחשבון זמני, לפי המאוחר יותר, ..."

 

 

 

"שומה" מוגדרת בסעיף 1 לתקנות כ-:

 

"השומה הסופית האחרונה לענין הפקודה (פקודת מס הכנסה) לאחר שנת הכספים 1947/48 של ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 164 לחוק, ..., כפי שהיא קיימת לפני           1 באפריל לשנת הכספים שבה חייב המבוטח בתשלום המקדמה;".

 

9.         בנוסף, לצורך הקביעה מהי "שומה סופית" כמשמעותה בסעיף 164 לחוק הביטוח הלאומי, עלינו לפנות להוראות פקודת מס הכנסה (להלן- "הפקודה"), בנוסחה כפי שהייתה במועד הפגיעה.

 

סעיף 145 לפקודה קובע לעניין "שומה עצמית" ו"שומה סופית" כדלקמן:

 

"(א) (1) מסר אדם דו"ח לפי סעיף 131, יראו את הדו"ח     כקביעת הכנסה בידי אותו אדם (להלן- שומה עצמית) ופקיד השומה ישלח לו הודעה בדבר סכום המס שהוא חייב בו על פי הדו"ח; דין הודעה כאמור כדין הודעת שומה לפי סעיף 149.

 

 

         (2) פקיד השומה רשאי, תוך ארבע שנים מתום שנת המס

שבה נמסר לו הדו"ח, לבדוק אותו ולעשות אחת מאלה:

 

 

(א)       לאשר את השומה העצמית;

(ב)        לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו החייבת של האדם ולשום אותו בהתאם לכך, אם יש לו טעמים סבירים להניח שהדו"ח איננו נכון.

 

        (2) (א)  פקיד השומה רשאי, ביוזמתו או לבקשת הנישום,

        תוך שנה מתום התקופה האמורה בפסקה (2), תקן

        כל טעות שנפלה בחישוב הניכויים, הזיכויים או

        הפטורים בשומה לפי פסקה 2 (ב) אם שוכנע

        שמדובר בטעות חשבונית".

 

 

2.         מסעיפי החוק והתקנות כפי שהובאו לעיל, ניתן ללמוד את הדברים הבאים:

 

(א)        הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וקצבת הנכות בגין פגיעה בעבודה הינו הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדמה לפגיעה (סעיפים 53, 54, ו- 67 או 68 לחוק הביטוח הלאומי).

 

(ב)        סעיף 164 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי לגבי עובד עצמאי, יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המנויים בסעיפים 2(1) ו-2   (8) לפקודת מס הכנסה והכל, לפי שנת הכספים שקדמה לתקופת התשלום.

עוד קובע הסעיף, כי ההכנסה בשנת הכספים שקדמה לתקופת התשלום תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה וכל עוד לא נערכה שומה סופית, ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח.

 

(ג)         סעיפים 156 ו- 158 לחוק מגדירים "תקופת תשלום" ככזו שמשתלמת על בסיס חודשי.

 

(ד)        תקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) קובעת, כי מקדמה תחושב על בסיס השומה הסופית האחרונה, כפי שהיא קיימת לפני ה-1 באפריל לשנת הכספים שבה חייב המבוטח בתשלום המקדמה.

 

(ה)        סעיף 145 לפקודת מס הכנסה העוסק בעקרון "סופיות השומה" קובע כי שומה עצמית ניתנת לתיקון על ידי פקיד השומה בתוך 4 שנים ו/או 5 שנים (במקרה של טעות חשבונית), ממועד הגשת השומה העצמית של הנישום. היינו, שומה עצמית הופכת לשומה סופית, אם לא תוקנה על ידי פקיד השומה בתוך סה"כ 6 שנים ממועד הגשת השומה העצמית על ידי הנישום.

 

3.         לפיכך ולאור האמור לעיל, טענתו של התובע מתקבלת ולפיה השומה הרלוונטית לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה לגמלת הנכות לה זכאי התובע הינה ע"פ שומת 1983, קרי הכנסת התובע ברבע השנה שקדמה לפגיעה. משהפגיעה הייתה בחודש 3/84, החישוב ייעשה ע"פ שומת 1983.

 

הכללת הכנסות/הפסדי חברה משפחתית בהכנסות התובע:

1.         סעיף 161(א) לחוק קובע כי: "מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם; ...". שיעור דמי הביטוח החל על עובד עצמאי או מבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי הוא באחוזים מ"הכנסתו השנתית" של המבוטח (סעיף 159(א) לחוק).

 

2.         כאמור, קובע סעיף 164(א) לחוק כי:

 

 "עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיפים 2(1) ו- 2(8) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ומי שאינו עובד ולא עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה האמורה...".

 

3.         השאלה המרכזית העומדת להכרעה בעניין זה הינה, האם הכנסת החברות המשפחתיות של התובע ושל אשתו (או במקרה שלפנינו, הפסדי החברות המשפחתיות) נחשבת כ"הכנסה" לצורך סעיף 164(א) לחוק.

 

4.         בעניין זה פסק בית הדין הארצי כי:

 

"... ניתן לאמור כי העובדה שהכנסות החברה המשפחתית אינן מובאות בחשבון לענין גמלה של חבר החברה המשתלמת על בסיס הכנסותיו, משמיטה את הקרקע מהטענה כי פירושם של סעיף 164(א) לחוק הביטוח הלאומי וכן תקנה 15(א)(1) לתקנות דמי הביטוח צריך לכלול את אותה הכנסה לענין תשלום דמי הביטוח.

 

שנית, כפי שכבר נאמר בבג"צ 61/81 הנ"ל, מעמדה המיוחד של החברה המשפחתית והוראות סעיף 64א לפקודה, מיוחדים לתחום דיני מס ההכנסה. ולא בכדי השתמש המחוקק במונח "ייחשבו" בסעיף 64א לפקודה.

 

ללמדך, שרק לצורך חישוב מס הכנסה יש לראות את הכנסת החברה המשפחתית כהכנסות החבר הנישום.

זאת ועוד, סעיף 164 לחוק הביטוח הלאומי קובע מפורשות מה יראו כהכנסתו השנתית של הנישום, והקביעה מפנה מפורשות למקורות שנקבעו בפקודה. ההכנסה מאותם מקורות, והיא בלבד, נקבעת על פי השומה הסופית, ואין להוסיף ללשון הכתוב דבר שאין בו.

....

 

מכאן, שאם היינו רוצים לראות את ההכנסה מהחברה המשפחתית כהכנסה מדיבידנד, ניתן במקרה הטוב לעשות זאת אך ורק כאשר מתחלק דיבידנד בפועל ובגין הסכום שכך חולק ולאו דווקא בגין ההכנסה המיוחסת לחבר הנישום, כמובן שבמקרה זה דין ההכנסות מדיבידנד כדין הכנסת מבוטח שאינה הכנסת עובד ואינה הכנסת עובד עצמאי."

 

(דב"ע מט/98-0 המוסד לביטוח לאומי- מתתיהו וייס, דב"ע מט/107-0 עדי גולן- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג, 320).

 

5.         ועוד באותו עניין נפסק בדב"ע שן/22-0 המוסד לביטוח לאומי - משה גליק (פד"ע כ"ב 161) כי הכנסה שאיננה של המבוטח עצמו ממשלח ידו, אלא שהיא הכנסה של בת זוגו, ואשר נישומה ביחד עם הכנסותיו שלו, היא אינה בגדר הכנסה שיש לשלם עליה דמי ביטוח, כאמור בסעיף 164(א) לחוק.

 

6.         לאור הפסיקה שלעיל ומבלי שנידרש לשאלה האם התובע מוגדר על ידי הנתבע כ"עובד עצמאי" או כ"מי שאינו עובד ולא עובד עצמאי" כאמור בסעיף 164 לחוק, אנו קובעים כי אין לראות בהכנסות/הפסדי החברות המשפחתיות של התובע ושל אשתו כהכנסתו/הפסדיו של התובע עצמו לצורך חיוב בדמי ביטוח המהווים בסיס לחישוב דמי הפגיעה וקצבת הנכות להם הוא זכאי. זאת אף לאור הצהרת התובע (ראה נספח יא' לכתב התביעה) כי בשנות המס 1982        ו-1983 לא חולקו דיבידנדים על ידי החברות המשפחתית של התובע ושל אשתו.

 

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

 

לאור הסכמת הצדדים, עניינו של התובע יוחזר לנתבע על מנת שיערוך חישוב מחדש של בסיס הכנסתו של התובע ממנה נגזרים דמי הפגיעה וגמלת הנכות להם הוא זכאי, זאת על בסיס שומת שנת 1983 ומבלי להכליל את הכנסות/הפסדי החברות המשפחתיות של התובע.

 

הנתבע ישא בהוצאות משפט של התובע בסך 3,000 ש"ח אשר ישולמו לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסכום האמור במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

 

 

ניתן היום י' באדר, תשס"ז (28 בפברואר 2007) בהיעדר הצדדים.