מיסים ועסקים בע"מ. רמי אריה, עורך דין ורואה חשבון. דורון טיקוצקי קנטור גוטמן נס עמית גרוס ושות
true

מדורים מקצועיים

סטודנטים למשפטים

חקיקה, פסיקה ומידע

פסיקה

בג"ץ 10856/06 - ינקו-וייס אחזקות (1996) בע"מ נ

01.01.2007

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופטת א' חיות

העותרים:

1. ינקו-וייס אחזקות(1996) בע"מ

2. רוני וייס

3. אבי ינקו

נ ג ד

המשיבים:

1. מנהל רשות המיסים

2. פקיד שומה חקירות תל אביב

3. פקיד שומה חולון

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרים:

עו"ד פיק ליאור, עו"ד עמית ברכה

בשם המשיבים:

עו"ד רויטמן יובל

פסק-דין

השופטת א' חיות:

עניינה של העתירה בבקשת העותרים להשיב לרשותם מסמכים אותם נטל המשיב 3 או מי מטעמו ממשרדי העותרת 1 וממשרדי רואה החשבון המטפל בענייניה במסגרת חקירת מס המתנהלת לגבי העותרת 1.

1. ביום 6.2.2006 נערכה ביקורת במשרדיה של העותרת 1 ובמשרדי רואה החשבון המטפל בענייניה. לקראת עריכת הביקורת העביר המשיב 3 אל רואה החשבון ובעלי המניות של העותרת 1, הם העותרים 2 ו-3, הודעות לפיהן הם נדרשים למסור את ניירות העבודה המצויים בידם, ככל שהללו נוגעים לעותרת 1 וזאת מכוח סעיף 135(3) לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה). במהלך הביקורת נתפסו במשרדי העותרת 1 ובמשרדי רואה החשבון מסמכים אשר על יסוד האמור בהם הוחלט בו ביום לפתוח בחקירה בחשד לביצוע עבירות מס בהיקף נרחב על ידה. העותר 2 זומן לחקירה בעניין זה ובמהלכה נתן את הסכמתו בכתב לעריכת חיפוש במשרדי העותרת 1 ובמסגרת החיפוש נתפסו מסמכים נוספים. בדצמבר 2006, כעשרה חודשים לאחר תפיסת המסמכים כאמור, פנה בא כוחה של העותרת 1 אל המשיבים 2 ו-3 בבקשה להשיב לעותרת 1 את המסמכים שנתפסו במשרדיה בהסתמך על הוראות סעיף 135(3)(ב) לפקודה, המחייבות את המשיבים להשיב מסמכים שנתפסו בתוך שלושה חודשים מיום תפיסתם, אלא אם הוגשה תביעה פלילית לפני תום תקופה זו. בתשובתו מיום 6.12.2006 ציין המשיב 3 כי טעות בידו של בא כוח העותרים וכי המסמכים לא נתפסו מכוח סעיף 135(3)(ב) לפקודה אלא נמסרו למשיבים בהסכמתו של העותר 2. עוד צויין כי המסמכים דרושים עדיין לשם המשך החקירה וכי בימים הקרובים תיעשה פנייה לבית משפט על מנת לקבל צו אשר יתיר לרשויות להמשיך ולהחזיק במסמכים. בקשה למתן צו כאמור אכן הוגשה למחרת היום ובעקבותיה ניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב ביום 10.12.2006 צו שהורה לעותרת 1 "להציג ולמסור מיד בעת הצגת צו זה לידי חוקרי אגף מס הכנסה והמוסמכים עפ"י סעיף 24(א)(1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), התשכ"ט-1969 את כל החשבונות, המסמכים, התעודות... וכן לצוות כי המסמכים ישארו בידי פ.ש. חקירות [המשיב 2] לפרק זמן של 180 ימים". ביום 1.2.2007 ניתן על ידי בית משפט השלום צו נוסף לגבי המסמכים שנתפסו במשרדי רואה החשבון המורה כי אלה יישארו אף הם בחזקת שלטונות המס עד לסיום החקירה וההליכים המשפטיים. בשולי הדברים יש לציין כי בחודש מרץ 2006 הוחזר לידי העותר 2 חומר שלא נדרש עוד לחקירה וכי במכתבו מיום 6.12.2006 ציין המשיב 3 כי המשיבים יאפשרו לעותרים לצלם כל מסמך מן המסמכים שנתפסו שברצונם לצלם.

טענות הצדדים

3. בפי העותרים טענות רבות כנגד התנהלות המשיבים בפרשה. טענתם המרכזית היא שהמשיבים פעלו ועודם פועלים שלא בסמכות ובניגוד לעקרונות יסוד חוקתיים. העותרים סומכים את ידיהם בהקשר זה על סעיף 135(3)(ב) לפקודה לפיו במידה ולא הוגשה בתוך שלושה חודשים מיום תפיסת המסמכים תביעה פלילית, יש להחזיר את המסמכים שנתפסו. העותרים טוענים כי פנו אל המשיבים פעמים רבות בבקשה להשיב לחזקתם את המסמכים אולם פניותיהם נענו בשלילה. עוד טוענים העותרים כי תחולתו של הצו מיום 10.12.2006 משתרעת רק על מסמכים שיתפסו לאחר מתן הצו ולא על המסמכים הנמצאים בחזקתם של המשיבים בעת מתן הצו, אשר ניתן לטענתם "תוך סילוף והסתרת עובדות מהותיות". עוד טוענים העותרים כי המשיבים "סחרו" במסמכי העותרת שכן המשיב 2 העביר לידי המשיב 3 חלק מהמסמכים שנתפסו על ידו.

4. עמדת המשיבים היא כי יש לדחות את העתירה על הסף וכי ככל שיש בפי העותרים טענות לעניין התנהלותם של המשיבים, עליהם להעלותן במסגרת ההליך בו ניתנו הצווים. עוד טוענים המשיבים כי ההתנהלות בעניינם של העותרים היתה כדין בהדגישם כי איפשרו לעותרים גישה חופשית לכל מסמך אותו חפצו לצלם וכי הוחזר להם החומר שלא נדרש עוד לצרכי החקירה. לטענת המשיבים, אין יסוד, על כן, לטענת העותרים לפיה החזקת המסמכים פגעה בעסקיה של העותרת 1.

דיון

4. דין העתירה להדחות על הסף. מן החומר שהוצג בפנינו עולה, לכאורה, כי המסמכים שבידי רשויות המס מוחזקים על ידן כדין מכוח צווים אותם הוציא בית משפט השלום. ככל שיש בפי העותרים טענות כנגד התנהלות המשיבים לפני מתן הצווים או השגות באשר לעצם הוצאת הצווים שניתנו לטענתם "תוך סילוף והסתרת עובדות מהותיות", עליהם להעלות טענות אלו במסגרת ההליך שבו ניתנו צווים אלה. בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין וצווים הניתנים בערכאות שיפוטיות אחרות (ראו: בג"צ 8875/04 יצחקי נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה שומרון ואח', תק על 2005(1), 2081 (2005); בג"צ 3155/04 קרליץ נ' ועדת הבחירות לעיריית באר שבע, תק על 2004(3) 3246 (2004); בג"צ 5849/04 סיבוני נ' מ"י, תק-על 2004(3) 3288 (2004); בג"צ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 869, 873 (2002)). לפיכך, הדרך שעל העותרים לילך בה, ככל שברצונם להשיג על תוקף הצווים, אינה עתירה לבג"ץ.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ‏ב' ניסן, תשס"ז (21.3.07)

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת

‹ חזרה