מיסוי פלילי - טענת "הגנה מן הצדק" – במקרים חריגים בלבד

עו"ד דוד קמחין; עו"ד אבי גורמן

אחת הטענות שעשויות לעמוד לימינו של מי שנאשם בתביעה פלילית, היא "טענת הגנה מן הצדק". בהתאם לטענה זו, המשך ניהול ההליך הפלילי כנגד הנישום תהא בבחינת התעמרות בלתי צודקת בנאשם, ולכן ראוי להימנע מניהול הליך זה. כאשר מתקבלת טענת הגנה מן הצדק, פירושו של דבר כי התביעה הפלילית כנגד הנאשם מתבטלת. תוצאה זו נוחה כמובן מבחינת הנאשם, אלא שהיא מושגת במקרים חריגים בלבד. להלן נסקור בקצרה פסק דין בהקשרו ניסה הנאשם להתגונן באמצעות טענת "הגנה מן הצדק", אלא שטענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט.

במסגרת ת.פ. 3328/06 מ"'י נ' שוחט אמנון, הגישה המדינה כתב אישום בגין עבירות של השמטת הכנסה, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (להלן – "הפקודה"); הכנה של פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודה, ובגין עבירה של שימוש במרמה, ערמה או תחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף.

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם ניהל עסק למתן שירותי לימוד נהיגה בין השנים 1998-2002. כתב האישום מייחס לנאשם הכנסות אשר לא דווחו לרשויות המס, תוך ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, מרמה, ערמה או תחבולה והכול במטרה להתחמק מתשלום מס הכנסה ומע"מ.

לטענת הנאשם המדינה התעלמה מהעובדה שעובר להגשת כתב האישום, הגיע עם רשויות המס להסדר פרישת חובות, על פיו התחייב לשלם להן את חובותיו וכן– כופר לביטול ההליכים שנפתחו כנגדו. הנאשם העיד לעניין זה, כי במסגרת הסדר התשלומים שילם עד כה, במשך כ-3 שנים, את חובותיו לרשויות בסך של כ-120,000 ₪.

לטענת הנאשם, התחייב אמנם בפני הרשויות לשאת גם בתשלום הכופר, אלא שלטענתו ולאור הבנות שהושגו עם הרשויות יוכל לשלם את הכופר לאחר שישלים את פריסת חובותיו האזרחיים לפריד השומה.

לפיכך טען הנאשם לביטול כתב האישום מחמת טענת הגנה מן הצדק אשר באה לידי ביטוי לטענתו בשני מישורים: האחד –הבטחה שלטונית שניתנה לו מעם הרשות, שיוכל לשלם את תשלום הכופר במועד נדחה, והשני שתיקת רשויות המסבמשך שלוש השנים שחלפו למן ההסדר ואי העמדתו לדין בכל אותן שנים (במהלכן הסדיר לדבריו את עיקר חובותיו) ונוכח נכונותו של הנאשם לעמוד בתשלום הכופר כפי שהוסכם.

מנגד טענה המאשימה כי יש לדחות את טענות הנאשם להגנה מן הצדק, בראש ובראשונה מן הטעם שטענותיו אינן באות בגדר הסטנדרטים שנקבעו בפסיקה להפעלת ההגנה. מה גם שהמאשימה דוחה את הטענה, לפיה ועדת הכופר הסכימה שהנאשם יוכל להעביר את תשלום הכופר לאחר שישלים את תשלום חובותיו האחרים.

בפסק הדין אשר ניתן מפי סגנית הנשיא כבוד השופטת ש. דותן מפנה כבוד השופטת בע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ' פ"ד נט(6) אשר דן בטענה ושם נקבע בעמ'776, בעמ' 806:

"על רקע הדברים הללו רואים אנו טעם להעיר: עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית ^- המשפט...".

לעניין הפעלת ההגנה קבע שם בית המשפט (בעמ' 807), כי:

"לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית ^- המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית ^- המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר...".

אשר על כן קבעה השופטת כי גם משהורחב היקף פריסתה של הטענה ונקבעו מבחנים מקלים יותר להפעלתה, לא סר העיקרון המגביל את השימוש בהגנה למקרים חריגים ביותר.

מן הכלל אל הפרט, נפסק כי טענת הנאשם, נסמכת על הבטחה שלטונית או להסכמה שניתנה לו מעם ועדת הכופר, כי תיאות לדחות את מועד תשלוםדמי הכופר, חלף כתב אישום, עד לאחר שישלים את פירעון החוב, אינה נסמכת על תשתית ראייתית, אלא שאף אם ניתנה לנאשם הבטחה כאמור – והנאשם כאמור לא הציג ראיה כלשהי לדבר, אין בה כדי לכבול את רשות התביעה להחלטתה הקודמת, לא כל שכן אם מצאה טעם אמיתי להעדיף את דרך ההליך הפלילי על תשלום הכופר (ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 150 ).

אשר על כן, נקבע כי אין בהעמדתו של הנאשם לדין עתה, שעה שעדיין לא שילם את דמי הכופר, משום פגיעה, לא כל שכן פגיעה חריפה ומרחיקת לכת, בתחושת הצדק וההגינות, והרשות רשאית היתה לסטות מהבטחתה ולמצות את הדין עם הנאשם באמצעות ההליך הפלילי.

המסקנה מפסק דין זה היא כי טענת הגנה מן הצדק תעמוד לימין הנאשם במקרים קיצוניים בלבד. מקרה שכזה, אשר לא נדון בפסק דין זה, עשוי להיות כאשר נישום יואשם בעבירה פלילית לגביה שילם כופר במסגרת הסכם אליו הגיע עם הרשות. במקרה והכופר טרם שולם, טענת ההגנה מן הצדק לא תועיל לנאשם.