מהו מועד החיוב במס הכנסה וביטוח לאומי על אופציות לעובדים ?

תקציר פסק דין / רמי אריה עו"ד רו"ח

חיוב בביטוח לאומי על אופציות לעובדים יחול במועד שבו מסתיימת תקופת ההקפאה של האופציות, כפי שהותנה בהן ( VESTING ), הוא יום הבשלת האופציות גם אם לא מומשו באותו יום, וללא קשר למועד חיוב מס ההכנסה בגינן. כך קובע בית הדין האזורי לעבודה בת"א בבל (ת"א) 4961/02 טופז ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, אשר ניתן ביום 1.7.2007, כדלקמן:

1. העובדות:

1.1 התובעות, טופז וזלצמן, דרשו ממוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הפרש תשלומי דמי לידה בשל הכנסות מאופציות שקיבלו ממעבידן.

1.2 שתיהן עבדו בחברת צ'ק פוינט (להלן: "החברה") מחודש אוקטובר 1999 וקיבלו אופציות לרכישת מניותיה.

1.3 האופציות שהוקצו לתובעות (להלן: "האופציות") היו ניתנות למימוש למניות סחירות, כדלקמן: רבע מהאופציות ניתנות למימוש החל מתום שנתיים להעסקה, רבע כעבור שלוש שנים, רבע כעבור ארבע שנים והרבע האחרון כעבור חמש שנים (להלן: "תקופת ההבשלה").

1.4 בניגוד למניות החברה הנסחרות בבורסה בארה"ב, לפי תכנית האופציות של עובדי החברה, האופציות אינן סחירות, לא ניתנות להעברה או לשעבוד. אולם, בתום תקופת ההבשלה – האופציות היו ניתנות למימוש למניות סחירות.

1.5 לפיכך, הפכה המנה הראשונה של האופציות לניתנת למימוש למניות בחודש אוקטובר 2001. אולם, טופז בחרה לממש אופציות בנובמבר 2001 ובחודש פברואר 2002. זלצמן בחרה לממש אופציות בנובמבר 2001 ובחודשים ינואר פברואר 2002.

1.6 ביום 22.4.03 ילדה טופז את בנה ויצאה לחופשת לידה של 12 שבועות. ביום 4.3.02 ילדה זלצמן את בנה ויצאה לחופשת לידה של 12 שבועות.

2. לצורך חישוב דמי לידה, סירב מל"ל לראות בסכומים שקיבלו התובעות כתוצאה מהמימוש, כשכר עבודה בשנת 2002. מבחינתו המועד הרלבנטי הוא המועד בו ניתן היה לממש את האופציות, קרי באוקטובר 2001, אף אם הן לא מומשו ואף אם לא נתקבלה כל הכנסה בפועל באותו מועד.

3. לטענת התובעות, המועד הרלבנטי הוא מועד המימוש בפועל, ולפיכך יש לראות בסכומים שקיבלו התובעות בשנת 2002, כתוצאה מהמימוש, כשכר בשנת 2002 ויש להכלילם בחישוב דמי הלידה.

4. התובעות טענו כי מועד החיוב במס הכנסה על האופציות לפי הלכת דר (ע"א 7034/99 פקיד שומה כפר סבא נ' יאיר דר), כשיש הגבלת עבירות על האופציות ואין אינן סחירות, הוא מועד המימוש ולא מועד ההבשלה.

5. עוד טענו התובעות, כי יש ליצור הרמוניה פנים מיסית, וכמו שמס הכנסה המתין עם גביית המס עד למועד המימוש, מן הראוי שגם המל"ל יעשה כן. שכן, בהלכת גדות (דב"ע נה/0-14 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי), נקבע כי חוק הביטוח הלאומי נגרר בחיוביו אחרי הוראות מס הכנסה ושיקול דעתו של פקיד השומה גובר.

6. ביה"ד לעבודה ממשיך ומאמץ את הלכת גדות, לפיה החיוב לפי חוק הביטוח הלאומי הוא נגרר אחרי הוראות וקביעת הוראות פקודת מס הכנסה. הן לעניין ניכויים והן לעניין חיובי שומת הכנסה.

7. לשיטת ביה"ד לעבודה, הלכת דר לעניין מס הכנסה, קובעת כי המועד שבו הפכו האופציות לסחירות הוא המועד הקובע לעניין מועד החיוב למס הכנסה ולכן, זהו גם המועד הקובע לעניין חוק הביטוח הלאומי.

8. בהלכת דר, עסקו בשני מועדים בלבד, מועד ההקצאה ומועד המימוש, ואילו במקרה דידן נוסף מועד שלישי, הוא המועד בו האופציות ניתנות למימוש אך לא ממומשות בפועל משיקולים כאלה ואחרים של העובדים.

9. נפסק, האופציות שבידי התובעות הפכו לאופציות סחירות באוקטובר 2001 ובמועד זה יש לראותן כהכנסת עבודה החייבת במס. מחיר האופציות בהבשלה לעומת מחיר ההקצאה, זו הכנסת העבודה עליה יש לחייב בדמי ביטוח.

10. ממועד ההבשלה עד למימוש, ככל שיצמח רווח הרי שמדובר ברווח הוני אשר בגינו לא משולמים דמי ביטוח וממילא רווח זה לא יילקח בחשבון לעניין חישוב ההכנסה לצורך דמי הלידה. דחיית התביעה.

ההשלכות לגבי מועד החיוב במס הכנסה/ביטוח לאומי

לפסק דין זה חשיבות רבה, לאור העובדה שהוא בהחלט יכול להשפיע גם על החיוב על אופציות לעובדים למס הכנסה, למועד שבו נסתיימה תקופת ההבשלה שבו הפכו האופציות ניתנות להמרה למניות סחירות, ולא רק במועד המימוש בפועל.

ראוי שרשות המיסים תיתן דעתה בהקדם לעמדתה בהקשר לחיוב במס הכנסה, במועד שבו האופציות הופכות לסחירות, או לאשר דחיית מס – עד המועד שבו ימומשו בפועל, כשמדובר באופציות לפי סעיף 3 (ט) לפקודת מס הכנסה.

לחלופין, הרי בחירה במסלול מיסוי האופציות לפי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה, מבטיח כי מועד החיוב במס הכנסה ייעשה רק במועד המימוש בפועל בידי הנאמן.

אולם, עד היום לא ברורה עמדתו של המוסד לביטוח לאומי, בדבר החיוב בדמי ביטוח לאומי למקבלי אופציות שבחרו בהחלת הוראות סעיף 102 לפקודה עליהם. הן במסלול השכר עבודה והן במסלול רווח הון. שהרי מדובר בהוראה מיוחדת בפקודת מס הכנסה, החורגת מההוראות הרגילות של סעיף 3(ט) לפקודה, שרק הוא בהיותו כימות והבהרה של סעיף 2 לפקודה, מהווה מקור לחיוב בביטוח לאומי.