בתי משפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו פשר 001290/01

בשא 8197/07

בפני: כב' השופטת אלשיך ורדה – סגנית נשיא

המבקש: עו"ד גלעד עידו קוצר

בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת פרסה מהנדסים בע"מ

-- נ ג ד --

המשיב: כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד אילון בריל

החלטה

מונח בפני דו"ח סופי ובקשה למתן הוראות מטעם המנהל המיוחד לחברת פרסה מהנדסים בע"מ – בפירוק (להלן: "המנהל המיוחד" "והחברה" בהתאמה). במסגרת זו עותר המנהל המיוחד לתשלום שכרו. בבקשתו עותר המנהל המיוחד לתשלום שכרו בשל גביית חובות של צדדי ג' לחברה ומכירת רכב שהיה בבעלות החברה, וכן לתשלום הוצאותיו ותוספת מאמץ מיוחד. את תוספת המאמץ העמיד המנהל המיוחד בבקשתו על סך של 20,000 ₪. המחלוקת אשר נתגלעה בין המנהל המיוחד והכנ"ר נוגעת לסכום ממנו יש לגזור את השכר על פי מימוש – שמא, כפי שטוען הכנ"ר, על פי סכום הנטו אשר הגיע דה- פרטו לקופת הפירוק, או, כטענת המנהל המיוחד, על פי בסכום הברוטו. בתיק דנן התעוררה השאלה סביב חובות צדדים שלישיים אשר נגבו, ואשר מהם שילמו אותם צדדים שלישיים ולרשויות המס על ידי ניכוי מס במקור. אליבא ד'מנהל המיוחד, לא הוציאה החברה חשבוניות מס בגין חובות אלו טרם כניסתה להליכי חדלות פירעון, וכי היה עליו לפעול לאיתור צדדים שלישיים אלו ולביצוע גביית חובותיהם לחברה.

עמדתו של הכנ"ר מבוססת על הוראותיהן של תקנה 9 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונס וכונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם), התשמ"א-1982 (להלן: "התקנות"), הקובעת בסעיף (א) לה כי "שכר הטרחה יחושב מהתקבול בלא ערך מוסף", וכן על הוראות סעיף 18(ג) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (להלן: "חוק המע"מ") על פיהן אין לראות במס אשר שולם חלק מן התמורה.

כן טוען הכנ"ר כי אין לקבל את תוספת המאמץ המיוחד לה עתר המנהל המיוחד, אשר עמדה על כ0 20,000 ₪ והייתה בשיעור של כ- 50%, וכי יש לשלם למנהל המיוחד 10,000 ₪ בלבד.

טוען המנהל המיוחד, בתשובתו לתגובת הכנ"ר, כי טעה כאשר הקיש מסעיפי החקיקה העוסקים במע"מ, לגביו יש הוראות מפורשות, לעניין ניכויי מס הכנסה במקור, לגביהם אין הוראה כזו. כן טוען המנהל המיוחד כי אין כל הוראה בדין הקובעת כי את שכר הטרחה יש לגזור מתוך סכום הנטו אשר התקבל בקופת הפירוק. עוד טוען המנהל המיוחד כי כאשר מתבצע ניכוי מס במקור, הרי שהמדובר בכלי לגביית המס, ואין לראות בו המס עצמו.

עוד מעלה המנהל המיוחד טענה לפיה קיימת הפרשה רעיונית בין מקרה זה, בו חבות המס של החברה נוצרה לאחר תחילתם של הליכי הפירוק, ובין מקרים בהם חבות המס נוצרה טרם כניסת החברה חדלת הפירעון להליכי פירוק. על פי טענה זו, לא הייתה החברה בענייננו מוציאה חשבונית מס טרם הליכי חדלות הפירעון אליהם נקלעה, היה על רשויות המס לגבות מס זה באמצעות הגשת תביעת חוב, וזאת בעוד שבענייננו איתור הגורמים החייבים וגביית החוב נעשתה כל ידי המנהל המיוחד תוך כדי הליכי הפירוק, ועל התאפשר הניכוי במקור.

כמוכן- עותר המנהל המיוחד בכתב תשובתו, כי ישולם לו סכום נוסף בגין פעולות אשר ביצע מתוקף תפקידו למול רשויות המס, ואשר בעקבותיהן התבצע קיזוז מחבות המס של החברה אליהן. אכן המנהל המיוחד דיווח על קיזוז זה בבקשתו הראשונה, אך לא עתר לתשלום בגינו.

מתגובתו השניה של הכנ"ר, עולה כי אין הוא עומד עוד על עמדתו בנוגע לחישוב שכר טרחתו של המנהל המיוחד על פי הנטו או הברוטו, וזאת נוכח העובדה ששכר הטרחה שבמחלוקת עומד על כ- 5,500 ₪. אשר על כן מסכים הכנ"ר לחישוב על פי סכום הברוטו, וטוען כי יש להתחשב בכך בנוגע לשכר אשר ישולם בגין פעולות אשר ביצע ברשויות המס, ואשר בעקבותיהן התבצע הקיזוז, ועל כן אין ליתן לו שכר זה עתה, משהוא עותר תשלום שכר טרחתו על פי מימוש, וזאת בגין אותן פעולות.

לאחר עיון בטענות המנהל המיוחד ובטענות הכנ"ר, ניתנת החלטתי זו:

1. אף על פי שהכנ"ר נסוג בתגובתו השנייה מעמדתו הראשונית בנוגע לאופן חישוב שכר טרחתו של המנהל המיוחד, אין בידי לקבל נסיגה זו אף ורק משום שהסכום אשר במחלוקת הוא נמוך. בעייננו עולה שאלה עקרונית, הנוגעת לכל מנהל מיוחד או מפרק אשר ממונה על ידי בית המשפט במסגרת הליכים של חדלות פירעון, ויש להכריעה.

2. שאלה זו הוכרעה, בהיבטים אחרים, בהחלטות קודמו. כך, לדוגמה, בהחלטת בית משפט זה ב-פש"ר 2070/02 בש"א 15966/03 עו"ד דורית לוי טיילר נ' כונס הנכסים הרשמי, נדחתה בקשתה של כונסת הנכסים לתשלום שכר טרחתה בהתאם לערבויות שאת פירעונן היא מנעה בפעילותה. כך גם נפסק על ידי השופטת גליאור ב-פש"ר 121/98 בש"א 14278/03 א.ר.צ.ר.ג. פנתיאון בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, שם נדחתה בקשתו של המפרק לתשלום שכר טרחתו בהתאם לחובות למס הכנסה אשר הוא הצליח בפעולותיו להביא לאפס.

הגם שעניינים אלו דלעיל עסקו בדחיית בקשותיהם של בעלי תפיק לתשלום שכר טרחתם על יסוד "הכנסה רעיונית" שפעולותיהם הביאו לקופת הכינוס או הפירוק, הרי שרציונל העומד בבסיס שתי החלטות אלו הוא זהה – שכר טרחתו של בעל תפקיד ישולם לו על פי מימושם של כספים אשר בפעולותיו של בעל התפקיד הביאו לחלוקה כדיבידנד לנושים. כן ר' פש"ר 2055/05 בש"א 12342/06.

3. בענייננו, טעון המנהל המיוחד כי פעולותיו הביא לגביית חוב של צד ג' לחברה, ובהיות ניכוי מס במקור כלי לגבייה בלבד, יש לחשב את שכר טרחתו כולל את היו סכומים אשר נוכו במקור על ידי אותו צד ג'. אין באפשרותי לקבל טענה זו מן הטעם שבין אם היו סכומים אלו מנוכים במקור, ובין אם היו משולמים הלכה למעשה לקופת הפירוק ומועברים אחר כבוד לרשויות המס בדין קדימה, הרי שלא היה בהם כדי להשפיע כהוא זה על אחוז הדיבידנד אשר היה מחולק לנושים האחרים, ובעיקר לנושים ה"רגילים" אשר אינם נהנים מדין קדימה. בפועל יוצא הוא שלכספים אלו היתה לכל היותר השפעה על חלוקת הכספים ה"פנימית" בין הנושים השונים, רך לא היה בהם כדי להעשיר דה-פקטו את קופת הפירוק.

4. משכך, ולמרות הסכמת הכנ"ר לתשלום שכר טרחתו של המנהל המיוחד גם על פי סכומים אלו אשר נוכו במקור ואשר זכרם לא בא כלל כחלק מקופת הפירוק, הרי שאין המנהל המיוחד זכאי להוסיף בחישוב שכר טרחתו את סכומים אלו.

5. יחד עם זאת, ובנסיבות המקרה, מוכנה אני לקבל את עמדת כנ"ר, כפי שהובאה בתגובתו השנייה. שכר טרחתו של המנהל יהיה כאמור בסעיף 13 לתגובהתו השנייה של הכנ"ר, ובשים לב לאגרת ההשגחה, כאמור בסעיף 14 לה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום יד' באב תשס"ז (29 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

________________

אלשיך ורדה, שופטת

סגנית נשיא