בתי הדין לעבודה

פסק דין

1. התובעת הגישה כתב תביעה וכתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעות.

בכתבי הטענות נתבעו הרכיבים דלהלן:

א. יתרת תמורת הודעה מוקדמת עקב פיטורי התובעת בתקופת מחלתה בסך 1,132 ₪.

ב. פיצויי הלנה בגין פדיון חופשה ששולם באיחור.

ג. הפרשי פדיון חופשה בסך 4,324 ₪.

ד. פיצויי הלנה בגין הפרשי פדיון חופשה.

ה. תשלום אגרה ללשכת רו"ח ולמועצת רואי חשבון כמקובל ברשויות המקומיות בסך 1,050 ₪ ברוטו.

ו. החזר בגין ניכוי שלא כדין של דמי ביטוח לאומי ומס בריאות בגין הודעה מוקדמת בסך של 476 ₪.

ז. הכללת רכיב ביגוד בתשלומים המגיעים לתובעת.

ח. הגדלת פיצויי פיטורין בסך של 10,000 ₪ בגין פיטורים שלא בתום – לב.

ט. תשלום שעות נוספות בגין החודשים 98/ 12-11 בסך 1,746 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר.

(רכיב תביעה זה הוסף בתיקון מיום 13.4.00).

י. פיצויים בגין עגמת נפש.

2. הנתבעות הגישו כתב הגנה שאף הוא תוקן בעקבות תיקון התביעה.

בכתב ההגנה התבקש בית הדין למחוק את עיריית נתניה (נתבעת 2) מהתביעה בהעדר יריבות.

לגופו של עניין נטען:

א. התובעת קיבלה שעות נוספות גלובליות כפיצוי כולל על הצורך בעבודת שעות נוספות, וקיבלה גמול שעות נוספות מלא בגין עבודתה בשישי ומוצ"ש.

ב. התובעת לא היתה עובדת עירייה ותנאי העסקתה לא הוקבלו מעולם לתנאי העסקה בעירייה.

ג. התובעת קיבלה החזר הוצאות עבור ביגוד, בשיעורים חדשיים.

ד. התובעת דיווחה על ביצוע שעות נוספות בביתה בהיקף לא סביר, ללא כל פרופורציה להספק העבודה שביצעה על ידה בפועל.

התובעת ניצלה את מעמדה המיוחד, ואת חוסר הפיקוח והבקרה מצד הנהלת העמותה באותה תקופה בדווחה כמות בלתי סבירה של שעות נוספות.

כעולה בבירור מהנספחים שצורפו על-ידי התובעת ההצעה לזקוף את "השעות הנוספות" לימי חופשה נעשתה ע"י התובעת עצמה.

בדרך זו שיכנעה התובעת את מנכ"ל העמותה דאז כי צורת התחשבנות זו לא תעלה כביכול כסף לנתבעת.

במסגרת ההתחשבנות הנ"ל זוכתה התובעת בערכי שעה של 125% ו-150% ואף זוכתה בטעות ביתר לפי בסיס ערך יום הכולל שעות נוספות גלובליות וביגוד בסכום כולל של 5,533 ₪ במקום על בסיס שכר היסוד סך הזיכוי העודף עומד על 4,236 ₪ לפחות.

ה. התובעת אינה זכאית להליך פיטורין כמקובל בעירייה.

לפנים משורת הדין ביצעה הנתבעת שימוע לתובעת טרם פיטוריה.

השימוע נעשה באמצעות מר בני אפרים מ"מ המנכ"ל, הועלה על הכתב והועבר בטרם ביצוע הפיטורין לעיון הגורמים אשר הוסמכו כדין לפטר עובדים ואישרו את פיטוריה.

התובעת השמיעה כדין טיעוניה נגד פיטוריה.

ו. התובעת "חלתה" באופן מפתיע ביום בו התכנס הועד המנהל של העמותה ובו היה צפוי מר בני אפרים לקבל הסמכה רשמית של מ"מ המנכ"ל.

תעודת המחלה שהוצגה ע"י התובעת אינה מעידה על מחלה אמיתית והיא נועדה לאפשר לתובעת למצות את סך ימי המחלה שנותרו לתובעת ב"קופת צבירת ימי המחלה" (7.5 ימים), וזאת לאור פיטוריה הצפויים והמניעות החוקית להינות מפידיון ימי מחלה.

ז. התובעת היא שפעלה בחוסר תום לב, ועשתה שימוש לרעה בידע המקצועי שלה כדי למצות ולהפיק שלא כדין את המירב מהעמותה.

אופן ניהולה של העמותה כפי שהתבטא בין היתר "בקלות הבלתי נסבלת" של אישורי השעות הנוספות והעדר בקרה אמיתית של התובעת כחשבת על הוצאות השכר הוא שהביא את העמותה למצבה הכספי הקשה.

הנתבעת מקזזת מהתביעה את פידיון ימי המחלה שנזקפו לתובעת עד לפיטוריה סך 2,196 ₪ וכן את פידיון ימי החופשה בסך 25,533 ₪ שנזקפו לתובעת בגין ביצוע שעות נוספות בהיקף בלתי סביר.

ח. הנתבעת טענה כי תשלום אגרה ללשכת רו"ח ומועצת רו"ח לא סוכם בתנאי העסקתה של התובעת, מה עוד שבפועל לא הועסקה ע"י העמותה בתפקיד המחייב חברות בגופים הנ"ל.

ט. בהתאם לתנאי ההעסקה שהיו נהוגים בנתבעת הזכאות לימי חופשה הינה על פי חוק חופשה שנתית ולא על פי הסכמי שכר עירוניים.

התובעת היתה זכאית ל-16 ימי חופשה אותם מיצתה.

3. בישיבת יום 2.3.00 נמחקה נתבעת 2 (עיריית נתניה) מהתביעה, בשל העדר יחסי עובד – מעביד או יריבות אחרת שבסמכות בית הדין.

4. לבקשת התובעת נדון התיק, שנפתח כתיק דיון מהיר, בהליך של דיון רגיל (ישיבת יום 7.8.00).

5. עניינה של התובעת נדון במשך 6 ישיבות.

הוצגו 26 מוצגי תביעה, 9 מוצגי הגנה ומסמכים רבים נוספים שצורפו כנספחים לתביעה.

בדיון שהתקיים בפנינו העידה ונחקרה התובעת, וכן עדי ההגנה נרקיס לוגסי ובני אפרים.

הסיכומים הוגשו בכתב.

6. עיקר טענות התובעת:

א. התובעת היתה חשבת בנתבעת מ- 1.12.97 ועד פיטוריה ביום 30.5.99.

ב. התובעת היתה חולה בין 23.5.99 ועד 30.5.99 והמציאה אישור מחלה (ת/1).

בתקופת מחלתה נמסר לה מכתב פיטורים (ת/2).

ג. התובעת אינה מוכנה להציג את אישור המחלה המקורי, מאחר ויש בו פגיעה בצנעת הפרט.

ד. לפי תקנון העמותה – הנתבעת, תנאי העבודה של התובעת צריכים להיות זהים לתנאי ההעסקה של עובדי עיריית נתניה, ולכן זכאית התובעת ל- 22 ימי חופשה בשנה.

לכל תקופת עבודתה זכאית התובעת ל- 33 ימי חופשה.

התובעת ניצלה 24 ימי חופשה והיא זכאית ל- 9 ימים נוספים.

ה. כל תנאי העבודה של עובדי הנתבעת – ביגוד, הבראה, רכב וגילומו, תשלום ימי מחלה מהיום הראשון זהים לאלה של עובדי העירייה.

ו. בגין ינואר 98' נותרה הנתבעת חייבת לתובעת תמורת שעתיים או שעתיים וחצי עבודה בשעות נוספות.

כן זכאית התובעת לתמורת 4 שעות נוספות בגין עבודה ביום ו'.

ז. התובעת זכאית לתמורה של 12.5 שעות שעבדה במוצ"ש ולא קיבלה בגינן 200% כפי שקיבלו עובדים אחרים.

ח. השעות הנוספות הגלובליות ששולמו לתובעת לא הותנו בביצוע שעות נוספות בפועל, וכאשר עבדה התובעת בשעות נוספות – קיבלה תמורה נפרדת.

ט. דמי הביגוד הם פיקטיביים וסכומם עלה על המקובל בשירות הציבורי.

י. תנאי ההעסקה של התובעת מקבילים לתנאי ההעסקה בעיריית נתניה ולכן זכאית התובעת להחזר דמי חבר במועצת רואי חשבון ותשלום דמי חבר ללשכה, כמקובל ברשות המקומית.

העירייה משלמת זאת מגולם נטו.

הנתבעת עשתה שימוש בשם התובעת כרואת חשבון כאשר הגישה התובעת בקשות תמיכה בשם הנתבעת וחתמה בתוארה כרואת חשבון.

י"א. מכיוון שהנתבעת שילמה דמי ביטוח לאומי בגין הודעה מוקדמת עליה להחזירם לתובעת.

י"ב. התובעת פוטרה בחוסר תום לב, כביכול מסיבות של צמצומים.

בעיריית נתניה כאשר מפטרים עקב צמצומים יש להזקק לסעיף 72 לחוקה, ושומרים למפוטר את זכות החזרה לעבודה במשך שנתיים.

מספר חודשים לאחר פיטורי התובעת התקבל לעבודה חשב אחר.

7. עיקר טענות הנתבעת:

א. תנאי ההעסקה של התובעת לא היו תנאי ההעסקה של עיריית נתניה; העמותה התקשרה בחוזים נפרדים עם כל אחד מעובדיה.

תנאי ההעסקה של התובעת סוכמו ב- נ/1.

מהמוצגים ת/3 עולה כי בכל מקרה בו בקשו העובדים להינות מתנאי עבודה דומים לאלה של עובדי העירייה – נדרש אישור מיוחד של מנכ"לית העמותה.

ב. אישור המחלה שהמציאה התובעת אינו עונה על הדרישות הקבועות בחוק, שכן אין בו אישור לגבי מצב רפואי לקוי.

האישור הוצא בדיעבד והוא מתייחס למספר הימים המדויק שהתובעת טרם ניצלה עד למועד סיום עבודתה בנתבעת.

ג. תפקידה של התובעת היה תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי.

המחלוקת לעניין שעות נוספות מסתכמת בשעתיים או שעתיים וחצי בינואר 98'.

דו"ח נובמבר 98' לא היה בידי הנתבעת והוצג ע"י התובעת במהלך הדיון.

בדצמבר שולם לתובעת כל המגיע לה.

ד. התובעת לא הוכיחה זכאות לתמורת שעות נוספות בימי ו'.

ה. התובעת לא הוכיחה כי היתה התחייבות לשלם לה 200% בגין עבודה במוצ"ש.

ו. התובעת לא הוכיחה כי חויבה ביום חופשה בגין פורים.

ז. תוספת ביגוד המשולמת לעובדים הינה דבר מקובל במקומות עבודה רבים, וכך סוכם מלכתחילה עם התובעת.

ח. התובעת זכאית לחופשה על פי החוק בלבד.

ט. התובעת אינה זכאית לתנאי ההסכם הקיבוצי של דירוג המח"ר ובכלל זה אף דמי חבר שנתבעו על ידה.

התובעת הועסקה על בסיס חצי משרה ולפיכך, גם אם היתה זכאית לדמי חבר, הרי שהיתה זכאית למחצית הסכום בלבד.

י. הנתבעת ניכתה לתובעת דמי ביטוח לאומי בהתאם להנחיות שקיבלה והעבירה למל"ל את הכספים.

מבירור הנושא בדיעבד עולה כי חלה טעות וההתייחסות ניתנה על ימי הודעה מוקדמת במקום תמורת ימי הודעה מוקדמת.

מובן שהנתבעת תפצה את התובעת בגין הניכוי הנ"ל, הגם שהתובעת בעצמה יכלה לפנות למוסד לבקש את ההשבה.

י"א. פיטורי התובעת נעשו כחוק, לאחר שימוע, ואין בהם כל פגם או חוסר תום-לב.

8. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח בפנינו אנו קובעים כדלקמן:

א. תנאי העבודה להם זכאית התובעת:

אנו דוחים את טענת התובעת לפיה זכאים עובדי הנתבעת לתנאי עבודה מקבילים לאלה של עובדי עיריית נתניה.

אין כל בסיס חוקי או הסכמי לטענה זו.

מ-ת/8, עליו נסמכת התובעת, לא עולה כל הקבלה בין תנאי העבודה של עובדי הנתבעת לעובדי העירייה.

ב-ת/8 נקבע כי העמותה רשאית לקבל, להעסיק ולפטר עובדים בהתאם להנחיות ולכללים החלים לגבי העסקת עובדים בעירייה, אך מכאן אין ללמוד על אימוץ גורף של תנאי ההעסקה של עובדי העירייה לעמותה.

מהתנהגות הצדדים עולה כי העמותה לא ראתה עצמה כפופה לתנאי העבודה של עובדי העירייה:

עובדיה נתקבלו בחוזים אישיים (עדות העד בני אפרים, עמ' 22 לפרוטוקול), כדוגמת ההתקשרות עם התובעת עצמה, שסוכמה ב-נ/1.

מעיון במוצגים ת/3 (1), (2), (3) עולה כי מנכ"לית העמותה החילה מדי פעם הטבות שונות שניתנו לעובדי עיריית נתניה גם על עובדי העמותה.

העובדה שנדרש אישור מיוחד של המנכ"לית לכל מקרה של החלת הטבות אלה על עובדי העמותה מעידה כי לא נהגו בעמותה, כדבר שבשיגרה, להחיל וליישם את תנאי העבודה של עובדי העירייה על עובדי העמותה.

ב. התובעת זכאית ליתרת הודעה מוקדמת בסך 1,132 ₪ בגין ימי המחלה שחלו בתקופת ההודעה המוקדמת.

מקובלת עלינו טענת התובעת כי היתה חולה ואישור המחלה שהמציאה לא נסתר.

אין ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים בתקופת מחלה, שכן תקופת ההודעה המוקדמת נועדה לאפשר לעובד למצוא עבודה אחרת, דבר שלא ניתן לעשותו בעת שהעובד חולה.

אין אנו מקבלים את טענת התובעת כי מדובר באי-תשלום דמי מחלה:

התשלום ששולם לתובעת היה שכר העבודה שהגיע לה עבור המחלה (וכך אף גירסת הנתבעת בסיכומיה), בעוד שתקופת ההודעה המוקדמת שניתנה לה לא היתה מלאה.

לפיכך ישולם הסכום של 1,132 ₪ כיתרת תמורת הודעה מוקדמת.

ג. אנו דוחים את תביעות התובעת לפדיון חופשה ולפיצויי הלנה בגינם:

משקבענו כי תנאי העבודה של עובדי עיריית נתניה אינם חלים על עובדי הנתבעת – נשמט הבסיס לטענות התובעת בדבר יתרת חופשה המגיעה לה.

לא מצאנו כל ראיה לטענה כי התובעת חוייבה בגין יום בחירה ב- 3/98.

ד. אנו דוחים את הטענה לעניין זכאות להחזר דמי חבר ללשכת רו"ח, בהעדר כל בסיס חוקי או הסכמי לטענה.

משקבענו כי תנאי העבודה של עובדי עיריית נתניה אינם חלים על עובדי הנתבעת – נשמט הבסיס לטענות התובעת בדבר זכאותה לדמי חבר בלשכת רו"ח.

ה. אנו מקבלים את התביעה להחזר דמי ביטוח לאומי שנוכו מן התובעת בגין תקופת ההודעה המוקדמת בסך 476 ₪.

ו. אנו דוחים את טענת התובעת להיות רכיב הביגוד רכיב פיקטיבי:

אין ספק כי כל עובד חייב להופיע למקום עבודתו בהופעה מכובדת ולשם כך עליו לרכוש בגדים הולמים.

תשלום החזר דמי ביגוד רווח במגזרים רבים, ואין כל מקום לטענה כי מדובר ברכיב פיקטיבי.

בתפקיד בכיר כשל התובעת, ששימשה חשבת בעמותה – עליה לדאוג להופעה ייצוגית והולמת ולהתלבש בהתאם.

ז. אנו מקבלים את טענת התובעת לפיה יש לכלול את רכיב שעות נוספות גלובליות בפיצויי הפיטורים המגיעים לה:

מחומר הראיות עולה כי עבור כל השעות הנוספות שביצעה התובעת שולם לה שכר, או שהן נזקפו לזכות מאזן החופשה שלה, וזאת החל מהשעה הראשונה.

מכיוון שהתובעת דיווחה על עבדות שעות נוספות וקיבלה תשלום בגינן – הרי שרכיב השעות הנוספות הגלובליות היווה חלק משכרה ויש להכלילו בחישוב פיצויי פיטורין המגיעים לתובעת.

לפיכך יש להוסיף לפיצויי פיטורים המגיעים לתובעת סך של 1,275 ₪ (1.5 X 850(.

בשל המחלוקת הכנה לגבי עצם הזכאות לסכום זה – אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה בגינו.

ח. הזכאות לגמול שעות נוספות:

מדוחו"ת השעות הנוספות שהגישה התובעת עולה כי אכן ביצעה שעות נוספות בנובמבר – דצמבר 98'.

הנתבעת לא הוכיחה כי תמורת שעות אלו שולמה לתובעת.

התיקון לעניין שעות אלה הוסף ב- 13.4.00 ולפיכך התיישנו פיצויי ההלנה בגינן.

(מעבר לדרוש נציין כי גם ללא ההתיישנות אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה עקב העובדה שהנתבעת לא שילמה סכום זה עקב טעות כנה, מאחר והדוחו"ת לא היו ברשותה).

לפיכך זכאית התובעת לתשלום תמורת שעות נוספות בגין 98/ 12–11 בסך 1,746 ₪.

כן זכאית התובעת לתשלום בגין שתי שעות עבודה נוספות בינואר

98', כפי שהסכימה עדת ההגנה הגב' נרקיס לוגסי, ולפיכך זכאית התובעת לסך של 140 ₪ בגין שעות נוספות שביצעה בינואר 98'.

ט. התובעת לא הוכיחה עבודת שעות נוספות ביום ו' ולא הוכיחה את הטענה לעניין זכאות לתמורה בשיעור 200% בגין עבודת שעות נוספות במוצ"ש.

טענותיה אלה – נדחות.

י. אשר לטענה בדבר אי תקינות הליך הפיטורים:

משקבענו כי תנאי העבודה של עובדי העירייה אינם חלים בנתבעת – אין כל מניעה לפיטורי התובעת ובלבד שנערך לה שימוע כדין.

לא מצאנו בחומר שבפנינו כל עילה לביסוס טענת התובעת כי פיטוריה נעשו בהליך פגום או בחוסר תום-לב.

9. לאור כל האמור הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים דלהלן:

א. יתרת הודעה מוקדמת בסך 1,132 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1.6.99 ועד לפרעון.

ב. החזר דמי ביטוח לאומי בסך 476 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1.6.99 ועד לפרעון.

ג. השלמת פיצויי פיטורין בסך 1,275 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1.6.99 ועד לפרעון.

ד. החזר שעות נוספות בגין נובמבר – דצמבר 98' בסך 1,746 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 31.12.98 ועד לפרעון.

ה. החזר שעות נוספות בגין ינואר 98' בסך 140 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 31.1.98 ועד לפרעון.

ו. הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪.

ניתן ביום כ"א בחשון, תשס"ד (16 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים.