îéñéí åòñ÷éí áò"î. øîé àøéä, òåøê ãéï åøåàä çùáåï
true

קטגוריות

פשרה עם פקיד השומה מחייבת גם את ביטוח לאומי

רמי אריה, עו"ד רו"ח  |  15.09.2020

פשרה עם פקיד השומה מחייבת גם את ביטוח לאומי

רמי אריה, עו"ד רו"ח

 

ביטוח לאומי אינו רשאי לטעון כי פשרה לגבי שומות ניכויים שהושגה עם פקיד השומה, אינה מקובלת עליו, היות וחובתו של המוסד לביטוח לאומי לחייב בדמי ביטוח, בדיוק לפי קביעות פקיד השומה, גם אם נעשו בהסדר פשרה עם הנישום וגם אם אינן מקובלות עליו. כך שלאופן ניסוח וסגירת הסכם הפשרה עם פקידי השומה, יש משמעות רבה לעתים, לעניין החבויות בביטוח לאומי ו/או במע"מ שיחולו או לא יחולו עקב אותו הסכם פשרה עם מס הכנסה.

סוגיה זו של שומת ניכויים מטעם הביטוח הלאומי אשר קבעה קביעות עובדתיות סותרות ביחס לשומה מאוחרת מטעם פקיד השומה, נדונה בבית הדין האזורי לעבודה בעניין חברת א.טירר (ב"ל 19447-06-17, א.טירר חברת עורכי דין נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.9.2020).

מדובר בחברת עורכי דין, אשר לגביה החלו בשנת 2015 הליכי ביקורת שומה מצד פקיד השומה ומצד המוסד לביטוח לאומי אשר כבר מיהר והוציא לחברה שומות ביטוח עליהם החברה הגישה השגה.

בשנת 2016 נחתמו הסכמי שומה בין החברה לבין פקיד השומה, בהם הוסכם כי הוצאות אחזקת רכב שנרשמו בספרי החברה, ייחשבו כמשיכות דיבידנדים לבעלי המניות, ובהתאם יחויבו במס דיבידנדים.

לאחר החתימה על הסכמי השומה, הגישה החברה השגה מתוקנת למוסד לביטוח לאומי, בה טענה כי הסכום אשר במחלוקת סווג כדיבידנד ע"י פקיד השומה במסגרת הסכם שומות ולכן, הוא אינו חייב בתשלום דמי ביטוח.

המוסד דחה את בקשת החברה, מבלי שנערך דיון במעמד נציגי המוסד, למרות שהדיון התבקש על ידה. לטענת המוסד, הגשת הסכם הפשרה מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן בהשגה קודמת אשר הגישה החברה היא לא כללה טענות בדבר הסכם השומה.

בנוסף, המוסד טען כי מועד הביקורת ומועד הוצאת השומה ע"י המוסד קדמה למועד הביקורת והנפקת השומה ע"י פקיד השומה. כך, שלאור הלכת גדות (דיון נה/0-14, "גדות" תעשיות פטרוכימיות בע"מ – המוסד לביטוח לאומי) המוסד אינו חייב להתחשב בהסכם הפשרה שנערך ונחתם מאוחר יותר, לאחר הגשת ההשגה הראשונית.

בית הדין לעבודה קבע, כי אין זה ראוי שעמדת המוסד לביטוח לאומי תשתנה מקצה אל קצה, כך שבהלכת מגן דוד אדום (עב"ל 53714-02-19, המוסד לביטוח לאומי - מגן דוד אדום, ניתן ביום 24.8.2020), נטען ע"י המוסד כי זכותו להסתמך על הסכם פשרה בין הנישום לרשות המסים, בעוד שבענייננו מועלית טענה הפוכה, לפיה הסכם פשרה אינו מחייב אותו.

מקור הסמכות לקביעת הכנסתו החייבת של אדם בדמי ביטוח נגזרת מהקריטריונים הקבועים בסעיף 2(2) לפקודה, ולכן שעה שרשות המסים קבעה מהי ההכנסה החייבת של חברת א. טירר וחייבה אותה בתשלום מס בהתאם, קביעה זו מחייבת את המוסד, ואין זה משנה האם מדובר בהסכם פשרה או לא.

ככל שלמוסד השגות ענייניות בנוגע להכנסה החייבת בדמי ביטוח, רשאי הוא לעשות שימוש בסמכותו שבסעיף 384 לחוק ולפנות לרשות המסים על מנת לקבל מידע, בטרם יחליט על חיוב המבוטח. בענייננו, המוסד לא הפעיל את סמכותו ואף לא ראה לנכון לזמן לעדות את הגורם האחראי ברשות המסים.

בניגוד לעמדת המוסד, נקבע כי הלכת גדות חלה גם בענייננו, ודחיית התביעה משמעה מצב בו הוצאו קביעות עובדתיות סותרות על ידי שתי רשויות מנהליות. מצב זה אפשרי רק מכח הסמכה מפורשת בסעיף 164(א) לחוק, דבר אשר אינו מתקיים בענייננו.

בנוסף, נקבע כי ראוי שהביטוח הלאומי כמוסד ציבורי ידבוק בעמדה עקרונית אחת בנוגע לנפקותם של הסכמי פשרה בין מבוטחים בכובעם כנישומים לבין רשות המסים, ויראה בהסכם הפשרה כמחייב גם אותו. זאת בין היתר, בשל הזכות של ציבור המבוטחים לפעול בתנאים של וודאות משפטית.

לאור האמור לעיל, בית הדין האזורי לעבודה קבע כי התביעה של חברת א.טירר התקבלה, והשומה אשר הוצאה לה ע"י המוסד לביטוח לאומי מבוטלת.

ככלל, היות ולהסכמי השומה יש משמעות רבה לעניין חיוב בדמי ביטוח, אנו מציעים לגבש מראש עמדה, טיעונים וניסוח להסכם הפשרה עם פקידי השומה, באופן שייקח בחשבון את החבויות האפשריות בביטוח לאומי ואת החבויות האפשריות במע"מ, עקב הסכם הפשרה, שעלולות פעמים רבות להיות שוות ואף גבוהות יותר מאשר חבות מס הכנסה בלבד. 

 

‹ חזרה